לאחר שבימ"ש השלום קיבל את תביעת הפינוי של בעל דירה, בנימוק שהדייר יכול להתגורר בדירה אחרת, שופטי המחוזי הגיעו למסקנה הפוכה וביטלו את פסק הדין.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל לאחרונה ערעור שהגיש דייר מוגן בדירה בעיר, ובכך הפך את פסק דינו של בית משפט השלום, שפסק לפנותו. סגנית הנשיא יהודית שבח הבהירה כי העובדה שלאשתו של הדייר הייתה דירה משלה אינה הוכחה לכך שהוא לא ממלא אחר תנאי חוק הגנת הדייר.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לפני כשנה וחצי את תביעת הפינוי שהגיש בעל הדירה נגד הדייר ומי שהייתה רעייתו באותה עת, אך מאז התרגשה ממנו ועזבה את הדירה.
התביעה התקבלה לאחר שבית המשפט מצא כי לרעייתו דאז הייתה דירת עמידר ומשכך נקבע שהוא לא עמד בתנאי חוק הגנת הדייר שקובע כי אסור שתהיה לדייר המוגן דירה אחרת למגורים.
מסקנת בית המשפט כי הדירה של גרושתו נחשבה גם דירה שלו התבססה בין היתר על העובדה שלאורך חייהם המשותפים האיש השתתף בתשלומי המשכנתא.
הדייר לא השלים עם פסיקה זו וערער עליה. הוא טען שאין לו זכות לגור בדירה האחרת, השייכת לגרושתו בלבד, ואף הוסיף שלא השתתף בתשלומי המשכנתא. אל ערעורו הוא צירף את הסכם הגירושין והגט.
נישואין זה לא מספיק
סגנית הנשיא השופטת יהודית שבח הבהירה כי '"דירה אחרת למגורים"' תיחשב ככזו אם כרוכה עמה 'זכות חוקית' למגורים באותה דירה; על הזכות החוקית להיות בעלת מאפיינים קבועים, להבדיל מ'חלופה ארעית'".
במקרה זה, השופטת שבח השתכנעה שכמעט כל הראיות – ובהן תצהירי הצדדים וכן תצהיר של גרושתו של המערער – מצביעות על כך שהמערער מעולם לא התגורר בדירה של גרושתו ושאין לו שום קשר אליה, בפרט כשמי שמתגוררות בה הן בנותיה.
לפיכך, השופטת לא סברה כי יש לראות במערער כמי שהייתה לו זכות מגורים בדירת גרושתו. השופטת חלקה בכך על עמדת בית משפט השלום שלפיה די בקשר הנישואין כדי להקנות זכות זו למערער.
ראשית, השופטת הזכירה שלפיה הדין היהודי הבעל הוא שחב לאשתו מדור ולא להיפך. שנית, לפי חוק יחסי ממון, נכס שהיה בבעלות אחד מבני הזוג ערב הנישואין הוא "נכס חיצוני", שלא ייכלל במסת הנכסים המשותפים.
כמו כן, הוכח שמי שלקח את ההלוואה למימון הרכישה היו האישה ואחיה, בעוד שהמערער לא השקיע ולו שקל אחד בדירה.
השופטת סיכמה וכתבה כי בעל הדירה לא הביא שום ראיה הסותרת את ההנחה החוקית שלפיה הדירה היא "נכס חיצוני" ולא נכס משותף. השופטת כתבה כי בנסיבות אלה "... לא היה מקום להתבונן על דירת עמידר כעל 'דירה אחרת למגוריו' של המערער שהפקיעה ממנו, והיא בלבד, את מעמדו כדייר נדחה בדירה נושא התביעה".
השופטים שאול שוחט וחנה פלינר הצטרפו לדבריה של השופטת שבח, ולפיכך הערעור התקבל. פסק דינו של בית משפט השלום בוטל ונקבע כי המערער לא יפונה. בעל הדירה חויב בהוצאות הערעור בסך 30,000 שקל.
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין