תושב באר שבע התרעם על דו"ח שקיבלה אשתו ופרסם בקבוצה מקומית פוסט עם תמונה של המפקחת שתוארה כ"ציידת דוחות" שאורבת לתושבים. הפוסט זכה לתגובות אלימות כמו "אנסו אותה סודנים" ו"צריכה מכות רצח". תביעת לשון הרע שהגישה נגדו התקבלה
בית משפט השלום בבאר שבע פסק לאחרונה פיצויים והוצאות של 42,360 שקלים לפקחית חנייה מבאר שבע שהושמצה בפוסט שהופץ בקבוצת הפייסבוק "באר שבע ביחד". הפוסט פורסם על ידי תושב העיר שכתב שהפקחית היא "ציידת דוחות" שאורבת לתושבים ומתנהלת בצורה מגעילה, וצירף תמונה שלה. השופטת רחלי טיקטין עדולם קבעה כי הנתבע הציג את הדברים כעובדות מבלי לבדוק אם יש בהם אמת. לפיכך, הוא לא נהג בתום לב ולא הביע ביקורת לגיטימית.
הפוסט פורסם ביולי 2015 בעקבות דו"ח של 1,000 שקלים שקיבלה אשת המפרסם על חנייה בחניית נכים. בפוסט הוא כתב כי הפקחית היא "ציידת דוחות" שעושה מכסה ו"הופכת את העירייה לאויבת הציבור". האיש קרא להפיץ את הפוסט כדי "לעשות סוף לשיטה המכוערת" ול"גועל הזה" וצירף תמונה של הפקחית.
הפוסט זכה לתגובות זועמות מצד תושבים, שחלקן כלל תכנים קשים. אחד המגיבים כתב למשל "נראה לי אנסו אותה כמה סודנים", גולשת אחרת כתבה שהפקחית נראית כמו "אחת שצריכה מכות רצח" ומגיב נוסף כתב ש"הייתה זונה".
כשנתיים לאחר מכן הגישה הפקחית תביעת לשון הרע על סך 300 אלף שקל נגד המפרסם ושלושת המגיבים. בהמשך היא הגיעה להסדרי פשרה עם המגיבים והתביעה המשיכה להתנהל רק נגד המפרסם.
הפקחית טענה כי הפוסט הפוגעני הציג אותה כמי שמחלקת דו"חות לא מוצדקים ואורבת לאנשים תמימים. הפקחית ציינה כי גם כך העבודה שלה מורכבת ולא אהודה והפוסט רק החריף את המצב. לדבריה, הוא פורסם לזמן ממושך והופץ בקרב גולשים רבים שהגיבו באגרסיביות, ולאחר מכן היא אף הוטרדה בפייסבוק ובטלפון.
הנתבע טען מנגד כי ביקש להביע בפוסט תרעומת על חוסר הצדק כלפי אשתו. הוא הוסיף כי בסך הכל הביע את דעתו על ההתנהלות של הפקחית בתפקידה הציבורי וחלק את תחושותיו הקשות בתום לב. משכך, עומדות לו הגנות החוק של הבעת דעה ופרסום אמת. הנתבע הוסיף כי אין לו כל אחריות לתגובות שבאו בעקבות הפוסט וכי הוא הסיר אותו תוך 11 שעות.
לא שיקף את המציאות
השופטת רחלי טיקטין עדולם קבעה כי הפוסט נחשב ללשון הרע וכי לנתבע לא עומדות הגנות כלשהן. הפוסט ביזה את התובעת ואת המשרה שלה, קבעה, ועצם העובדה שגרר תגובות אגרסיביות והטרדות מעידה על השנאה שהופנתה כלפי התובעת בעקבות מה שכתב הנתבע, גם אם הוא לא אחראי להן.
השופטת ציינה כי גם במקרה של עובדי ציבור חופש הביטוי אינו בלתי מוגבל, בפרט כשלא מדובר כאן בנבחרת ציבור או בבכירה.
בנוסף, קבעה השופטת כי הנתבע לא הוכיח שתובעת חילקה דו"חות לא מוצדקים או ארבה לתושבים. הוא גם לא מתח ביקורת על האירוע הספציפי של אשתו אלא טען לפעילות שיטתית שלא כדין – שאף היא לא הוכחה. מכאן שהפוסט לא שיקף את המציאות.
השופטת הוסיפה כי גם לא מדובר בהבעת דעה לגיטימית בתום לב, שכן הנתבע קבע עובדות מבלי לבדוק קודם אם טענותיו אמת.
בהתחשב בעוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לתובעת, הפגיעה בה ובעבודתה, התפוצה הגבוהה של הפוסט והתנהלותו הכללית של הנתבע, חייבה אותו השופטת לפצות אותה ב-33 אלף שקלים בתוספת הוצאות משפט של 9,360 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד הילה ונטורה ועו"ד דני אליגון
- ב"כ הנתבע: עורך דין ירון הוד ועורך דין לשון הרע רועי הוד
עו"ד דוד טובול
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.