בני זוג שגילו כי השכנים מהבית הצמוד משתמשים בבלעדיות במקלט ששייך גם לבית שלהם, הגישו נגדם תביעה, במסגרתה אף עתרו לרישום הקוטג' הדו-משפחתי כבית משותף. התביעה התקבלה ברובה המכריע.
שופט בית משפט השלום בתל-אביב יגאל נמרודי נעתר באחרונה לתביעת בעלי בית בקוטג' דו-משפחתי ברמת השרון להשתמש במקלט שנמצא מזה שנים בשימוש הבלעדי של השכנים מהבית הצמוד, אף שהוא אמור לשמש את שני הבתים.
בני הזוג גילו על המקלט לפני כ-11 שנים, כשיזמו מהלך של פירוק שיתוף בחלקה. הנושא גרר עוינות בין השכנים, שהובילה לבסוף להגשת התביעה בשנת 2012, בה התבקש בית המשפט לאפשר גם לבני הזוג להשתמש במקלט וכן לפרק את השיתוף באמצעות רישום הקוטג' כבית משותף.
התובעים טענו בין השאר כי הנתבעים חסמו את פתח הכניסה מהיחידה שלהם למקלט בניגוד לחוק ולהיתר הבנייה של המבנה, אך הנתבעים טענו כי כך היה המצב כשרכשו את הבית ב-1984.
עוד טענו הנתבעים כי ממילא התובעים ויתרו על המקלט כשהצהירו בהסכם המכר כי הם רוכשים את הנכס כמו שהוא – ללא מקלט. מעבר לזה, הם טענו שלתובעים יש מקלט עילי. לטענה זו השיבו התובעים כי המקלט העילי אינו תקני ולא יגן עליהם בעת הצורך.
לא בכוונה
במסגרת ההליכים מינה השופט נמרודי מודד ושמאי מקרקעין שאישר כי כמחצית מהמקלט נמצאת במגרש של התובעים, והוא אכן הוקם עבור שתי היחידות במשותף. בהתאם לכך, ולאחר עיון בראיות שהונחו בפניו השופט החליט לקבל את התביעה "ברובה המכריע".
השופט קבע כי מלבד חוות דעת המומחה התובעים הביאו די ראיות המעידות על כך שהמקלט נבנה עבור שני הבתים, כך שהנתבעים לא יכולים למנוע מהתובעים את השימוש בו.
עם זאת, השופט לא מצא ראיות לכך שהנתבעים אחראים לחסימת פתח הגישה למקלט. השופט האמין לעדות הנתבע כי מעולם לא ביצע פעולה כזו, וגם בעל הבית הקודם של הנתבעים העיד כי כך הבית נרכש מהקבלן.
בהקשר זה השופט ציין כי התובעים, שרכשו את הבית רק ב-2005, לא באמת יכולים לדעת מי הקים את הקיר החוסם.
כלומר, המסקנה של השופט היא כי הנתבעים אמנם מנעו מהתובעים את השימוש במקלט, אך לא במכוון או ביודעין. השופט אף העיר כי בנסיבות כאלה בהחלטת ניתן לפסוק כי המצב יישאר על כנו, אולם הוא החליט שלא לפעול כך בין היתר משיקולי הגינות, שכן הנתבעים כבר לא גרים בבית ולנוכח הבעייתיות הבטחונית שהציגו התובעים.
כמו כן, השופט פסק כי הצהרות התובעים בהסכם המכר לא מעידות בהכרח שידעו כי המקלט הוא רכוש משותף וויתרו על השימוש בו (ויתור שככל הנראה ממילא לא היה לו תוקף לפי הוראות הג"א).
השופט נמרודי אף קיבל את התביעה לפירוק השיתוף. הוא הבהיר כי חוק המקרקעין קובע ש"כל שותף במקרקעין משותפים זכאי לדרוש פירוק שיתוף בכל עת". המומחה קבע כי הדרך הכי טובה לעשות זאת הוא לרשום את החלקה כבית משותף, והנתבעים אמנם סירבו לפירוק השיתוף אך לא סתרו את חוות דעתו או הציגו טעם ממשי שמצדיק לשלול מהתובעים את זכותם החוקית.
בסיומו של פסק הדין השופט הוציא הוראות מעשיות לפתיחת המקלט עבור התובעים ולפירוק השיתוף בחלקה. הנתבעים חויבו ב-25 אלף שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
עו"ד מיכאל אוסטרובסקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין