מאת: עו"ד ניר יסלוביץ
בית משפט השלום בירושלים הרשיע הבוקר (רביעי) את הרב מוטי אלון, לשעבר רב ישיבת הכותל ומחשובי הרבנים בציונות הדתית, בביצוע שתי עבירות של מעשים מגונים בכוח באחד מתלמידיו. עו"ד ניר יסלוביץ בוחן את אופן קבלת ההרשעה ואת סיכויי הערעור.
העבירה בה הורשע אלון התרחשה בשנת 2005. א', תלמידו בן ה-17 של אלון, ביקש להתייעץ עמו בשל מצוקה אישית שבה היה נתון, ופנה אליו בעקבות המלצה של חבר. בפגישתו עם הרב אלון, כך סיפר הנער, התיישב הרב צמוד אליו, באופן שהסב לו אינוחות, וליטף אותו בפניו ובמקומות שונים בגופו מעל לבגדיו.
א' ניסה להתנגד, אולם אלון המשיך ללטפו ואמר לו כי הוא מתוח. בשלב מסוים קירב את פניו לאלה של א' ונשק עליהן למשך זמן ממושך. בתום דקות רבות שילח אותו לדרכו.
כחודשיים לאחר מכן, לפי האישום, הזמין אלון את א' להתלוות אליו לבית המדרש וחיבק אותו. א' לא התנגד ולאחר שאלון סגר את הדלת, הוא הצמיד את א' אליו, הושיבו על ברכיו והחל לחכך את איבר מינו בו, תוך שהוא אוחז במותניו.
לטענתו של אלון, מדובר בהתנהגות שאינה מינית והוא נוהג לנשק ולחבק את תלמידיו. הוא הכחיש שהודה במעשים.
עיון בהכרעת הדין מגלה כי בית משפט השלום בירושלים הרשיע את אלון לאחר שמצא את עדותו של א', המתלונן העיקרי בתיק, אמינה. בית המשפט שמע עדויות של ארבע נשים, ששמעו מפיו של א' פרטים שונים אודות אירועי כתב האישום עוד לפני שפורסמו בתקשורת. לבית המשפט אף הובאו ראיות למעשים דומים שביצע הרב אלון בנערים אחרים. אירועים אלה לא נכללו בכתב האישום ואלון לא הואשם בהם, אולם העדויות נועדו לתמוך ולחזק את גירסתו של המתלונן א'.
מה סיכויי הערעור להתקבל?
לדעת עו"ד ניר יסלוביץ', העוקב אחר האירועים, במידה ויוגש ערעור - סיכוייו להתקבל נמוכים למדי. לדבריו, בית משפט השלום בירושלים ביסס את הכרעתו על התרשמות בלתי-אמצעית מהעדים שהופיעו בפניו, על סמך העדויות שמסרו גם במהלך החקירה המשטרתית וסימני אמת אחרים שנתגלו בחומר הראיות.
ראוי להזכיר, מציין עו"ד יסלוביץ, את הלכתו של בית המשפט העליון ,לפיה ערכאת ערעור לא תתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. הסיבה לכך היא היתרון המובנה שיש לערכאה הדיונית, שבחנה באופן בלתי אמצעי את העדים והראיות שהובאו לפניה. בע"פ 9468/10 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.4.2012), חזר בית-משפט העליון על מושכלות ראשונים אלו, בקבעו: "יכולתה של הערכאה הדיונית לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויות ולהסיק מהם מסקנות בעניינים של מהימנות מצדיקה כי בית משפט של ערעור ימשוך ידו מהתערבות במסקנותיה, למעט במקרים חריגים. ההסתכלות באופן בלתי אמצעי על תגובות העד, הבעת פניו, התרגשותו, אופן דיבורו, המשולבת עם בחינת תוכן הדברים ושקילתם במסגרת הכוללת היא הדרך בה מתגבשת מסקנתם של השופטים".
לפיכך, יש יסוד סביר להניח, כי הסיכויים לכך שבית המשפט המחוזי יתערב בממצאי המהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט השלום הינם קלושים למדיי.
ההנחה דלעיל מתחזקת לנוכח העובדה שבית משפט השלום נחשף לשני אירועים דומים, שהתבצעו על ידי הנאשם, כלפי שני קורבנות נוספים. ודאי הוא שהראיות הללו הובאו על ידי התביעה על מנת לסתור את טענת הנאשם, לפיה הוא נוהג לחבק את תלמידיו באופן תמים ולא מיני. אלא שעצם הצלחת התביעה להוכיח קיומם של מעשים דומים של הנאשם כלפי קורבנות נוספים סותרת את טענת הנאשם להתנהגות תמימה גרידא.
נפסק בעבר, כי "התכלית העיקרית של הצגת עדויות בדבר "מעשים דומים" היא להוכיח את קיומו של יסוד נפשי מסוים אצל מבצע המעשים. עיקרון זה, המכשיר עדויות על מעשים דומים, נשען על כללים הסתברותיים בדבר שלילת ההיתכנות של התרחשות בלתי מכוונת חוזרת ונשנית ותכופה של מעשים בעלי אפיונים משותפים דומים. "בהינתן שמעשים דומים כאלה חזרו ונשנו באורח תכוף, הדעת נותנת שיד מכוונת ניצבה מאחוריהם" (ע"פ 265/64 שיוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יט(3) 421, 455). והטוען אחרת - עליו הראיה.
לאור האמור לעיל, סבור עו"ד יסלוביץ' כי הכרעת הדין נשענת על קרקע איתנה למדי, שלא ניתן יהיה לשמטה בקלות בערכאת הערעור.
מה צפוי לרב אלון?
על מנת לבדוק מהו העונש הצפוי לרב אלון, יש לבחון, בין היתר, את מתחם הענישה הקיים לעבירות של מעשים מגונים בכוח.
עסקינן בשני אירועים שונים, שהתבצעו במועדים שונים, ולא באירוע אחד בודד. את מתחם הענישה ההולם לכל אחד מהמעשים יש לקבוע בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
לעניין הערכים החברתיים שנפגעו, יש להזכיר את הצורך המובהק לספק לכל אישה וגבר הגנה מפני פגיעה בעלת אופי מיני, שמעצם טיבה נוגעת לענייניו האישיים והפרטיים ביותר של כל אדם. סעיף 348 לחוק העונשין קובע, כי העושה מעשה מגונה באדם תוך שימוש בכוח או הפעלת אמצעי לחץ אחר, דינו מאסר של שבע שנים. סעיף 355 לחוק העונשין קובע עונש מינימום במקרה זה של 21 חודשי מאסר.
בשים לב לנסיבות המעשה ולנסיבותיו המיוחדות של העושה, רב מקובל בישראל, ניתן לשער שבית המשפט ימצא לנכון להחמיר בעונשו של הרב, אשר ניצל לכאורה את מעמדו הרם לשם ביצוע מעשים מיניים במתלונן א'. מכאן שיש להניח,ש בית המשפט לא ישית על הנאשם את עונש המינימום הקבוע בחוק העונשין.
* הכותב הוא עו"ד העוסק בתחום הפלילי
** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.