במסגרת תביעה שהגיש מאבטח בבית הדין לעבודה התברר כי המנהל שלו ידע שנכשל באבחון פסיכולוגי של האגף לרישוי כלי ירייה אף שמדובר בפרטים אישיים שאסור היה למסור. בית משפט השלום בחיפה פסק לו פיצויים של כ-33 אלף שקלים
המשרד לביטחון פנים פגע בפרטיותו של אזרח המדינה כשחשף בפני המעסיק שלו לשעבר כי נכשל במבדק פסיכולוגי של האגף לרישוי כלי ירייה. כך נקבע לאחרונה בפסק דין של בית המשפט השלום בחיפה. השופטת ג'אדה בסול חייבה את המדינה בפיצויים והוצאות של כ-33 אלף שקלים על הפרת חובת הסודיות בחוק הגנת הפרטיות. "מידע אסור דלף אל גורם אינטרסנטי שעשה בו שימוש חמור", נכתב.
מאבטח שהועסק בחברת האבטחה VIP ופוטר, הגיש נגדה לפני מספר שנים תביעת לשון הרע בבית הדין לעבודה עקב מכתב פוגעני ששלחה לאגף לרישוי כלי ירייה. במסגרת ההליך, סיפר המנהל שלו לשעבר בעדותו שנועדה להצדיק את הטענות במכתב, כי רישיון הנשק של המאבטח נשלל משום שנכשל באבחון פסיכולוגי. כשנשאל כיצד הגיע אליו המידע הזה הוא השיב שקיבל אותו מהמשרד לביטחון פנים.
בעקבות זאת הגיש המאבטח לפני כשנה וחצי תביעה בבית משפט השלום בחיפה נגד המשרד לביטחון פנים לפיצויים של 100 אלף שקלים על פגיעה בפרטיות. בתביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד אילן גולדנברג, נטען כי המסקנה המתבקשת מעדות המנהל היא שהמשרד הדליף מידע חסוי לגורם לא מוסמך, תוך הפרת חוק הגנת הפרטיות. התובע ציין כי הפרטים שנחשפו עליו בבית הדין לעבודה גרמו לו למבוכה והשפילו אותו.
המשרד לביטחון פנים, שיוצג באמצעות עו"ד מילאד תלחמי מפרקליטות מחוז חיפה אזרחי, טען שהתביעה מבוססת על אמירה סתמית של המנהל והכחיש שמישהו מטעמו מסר מידע חסוי כלשהו. בתוך כך הפנה המשרד למכתב רשמי שבו נדחתה בקשתה של חברת האבטחה לדלות מידע על התובע.
ניסו לחפות על מחדל
לאחר שמיעת עדויות של נציגי המשרד לביטחון פנים, מנהלו לשעבר של התובע והתובע עצמו, שוכנעה השופטת ג'אדה בסול מבית משפט השלום בחיפה, שהמשרד פגע בפרטיותו. "התובע נקלע לסיטואציה מביכה ומלחיצה תוך חשיפת פרטים חסויים אודותיו, אשר נעשה בהם שימוש בהליך המשפטי שהתנהל בעניינו בבית הדין לעבודה, כאשר המעסיק, שקיבל מידע זה שלא כדין, ניסה למנף מידע זה לצורך ניהול ההליך, ולצורך פגיעה בתובע במסגרת אותו הליך", כתבה.
השופטת ציינה כי בעדותו סיפר המנהל כי בפגישה שהתקיימה בינו לבין גורמים באגף הרישוי הם מלמלו אחד לשני "לא עבר" ומהדברים האלה הסיק שהתובע לא עבר את האבחון.
השופטת התקשתה לתת אמון בעדותו וציינה כי הייתה מגמתית וניכר שהוא מנסה לחפות על עובדי המשרד, שאיתם הוא מנהל קשרי עבודה. עם זאת, גם אם תצא מנקודת הנחה שהדברים נאמרו בין העובדים לבין עצמם, עדיין מדובר בהפרת החובה המוטלת עליהם בחוק לשמור על מידע אישי חסוי של אזרחים. זאת, כיוון שהדברים נאמרו בנוכחות אדם שלא היה אמור לשמוע אותם – ומדובר בגורם אינטרסנטי שעשה בו שימוש חמור בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה.
על כל פנים, השופטת הבהירה שעדות המנהל סתרה את עדויות נציגי המשרד שהכחישו אמירה מהסוג הזה. לפיכך, "המסקנה המתבקשת היא אחת, שלא ניתן לתת אמון בעדויות ההגנה, וכי הגרסאות שניתנו נועדו לחפות על מחדל כלשהו", כתבה.
כמו כן, קבעה השופטת שהמשרד לביטחון פנים לא ערך תרשומות ופרוטוקולים של ישיבות ולא ערך בירור מעמיק לאחר שהתברר לו שנחשף מידע חסוי.
"אם מאן דהוא טוען בפני נציגי המשרד כי הוא יודע פרט חסוי זה או אחר, מתבקשת, ואף מתחייבת עריכת בירור ולו בסיסי באשר למקור ממנו נחשף אותו מידע חסוי, אך המשרד לא עשה דבר, ולא בדק...", כתבה.
בסיכומו של דבר, לאחר שמתחה ביקורת חריפה על התנהלות המשרד לביטחון פנים, קבעה השופטת כי הפר את חוק הגנת הפרטיות ופסקה לתובע פיצויים של 28,000 שקלים בתוספת החזר אגרה ושכר טרחת עורך דין של 5,000 שקלים.
לפסק הדין בת"א 49918-09-20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין