הפניקס הפסיקה תגמולים לחולה נוירולוגי כי "חזר לעבוד"

תחת מעקב: 7 שנים אחרי שהמבוטח לקה במחלה נוירולוגית קשה ואושרו לו תגמולי אובדן כושר עבודה, הפניקס הפסיקה לשלם לו בטענה שחזר לעבוד. בשבוע שעבר בית המשפט דחה את פרשנותה לממצאי החוקרים.

כשהיה כבן 48 לקה המבוטח, אז מנהל ובעלים של חברת דפוס, במחלה נוירולוגית הפוגעת במערכת העצבים המרכזית, והפסיק לעבוד. באותה תקופה הוא הפעיל את פוליסת ביטוח החיים שלו ב"הפניקס", והחל לקבלת תגמולי אובדן כושר עבודה.

לפני 3 שנים הוא הופתע לגלות שהפניקס הפסיקה לשלם לו את התגמולים ושלחה לו דרישות לתשלום פרמיות. במענה לפנייתו בנושא, חברת הביטוח הסבירה לו כי נערכו לגביו בדיקות סמויות שהעלו כי חזר לעבוד בבית הדפוס. כל הכחשותיו לא הביאו לשינוי ההחלטה, והמבוטח נאלץ לתבוע את חברת הביטוח.

המבוטח טען כי ממצאיה של הפניקס אינם מדויקים בעליל. לטענתו, הוא מרותק לכיסא גלגלים עקב המחלה ולא יכול לחזור לתפקידו הקודם, שמצריך עמידה ממושכת והתרוצצות בין מכונות דפוס. הוא אמנם ממשיך להגיע למקום לכמה שעות בודדות ביום מתוקף היותו בעל מניות וכיוון שהוא רוצה לשמור על מסגרת חברתית, אולם הוא פוטר כבר לפני עשור ואינו מקבל שכר.

הפניקס התעקשה מנגד שהמבוטח לא "סתם" מגיע לבית הדפוס. לחילופין היא טענה כי הוא כבר לא עומד בקריטריונים של הפוליסה כיוון שהוא מסוגל לעבוד בעיסוק סביר ההולם את כישוריו.

לא יכול לעבוד

השופטת שושנה ליבוביץ, שעיינה בדוחות החוקרים שהפניקס שכרה כדי להתחקות אחר מעשיו של התובע, קבעה שאין בהם שום ממצא חריג המעיד על כך שחזר לעבודה.

לעומת זאת, המסמכים הרפואיים מעידים שהתובע סובל ממחלה קשה וחמורה – ביטוח לאומי קבע לו 89% אחוזי נכות קבועה ודרגת אי-הכושר שלו הועמדה על 75%.  

נתונים אלה מדברים בעד עצמם ומעידים על כך שהתובע לא מסוגל לעבוד כרגע, ודאי לא כמנהל של בית דפוס. לכך מתווספות עדויותיהם של עובדי בית הדפוס ובעליו, שתמכו בגרסת התובע כי הוא מבקר בעסק אך לא עובד בו.

השופטת ציינה כי התובע אמנם כשיר לעסוק בעבודה משרדית שעות ספורות ביום, אך לנוכח העובדה שהוא מוגבל בניידות ברור שבמצבו יהיה לו קשה להתקבל לתפקיד ניהולי שווה ערך לעיסוקו הקודם.

משכך, השופטת קבעה כי התובע לא יכול לחזור לעסוק בעבודה שמתאימה להשכלתו, לניסיונו ולהכשרתו, ולכן הוא זכאי לתגמולים בגין אובדן כושר השתכרות.

לפני סיום השופטת ציינה כי לא התרשמה שהפניקס פעלה בשרירות או בחוסר תום לב לנוכח העובדה שכן איתרה את התובע מבלה במקום עבודתו. משכך, היא החליטה שלא לחייב אותה בפיצוי התובע בגין עגמת נפש.

התוצאה היא שהתביעה נגד הפניקס התקבלה בעניין התגמולים בלבד, והיא חויבה לשלם לתובע תגמולים רטרואקטיבית משנת 2013. מעבר לזה היא תישא בשכ"ט עו"ד בסך 20,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד מיכאל צור, עו"ד לאוניד לנדאו
• ב"כ הנתבעת: עו"ד אמיר כצנלסון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.