העתירה התקבלה: הורים לשמונה קיבלו אישור לרכישת דיור ציבורי

משרד השיכון דחה את בקשת ההורים לרכוש את שתי הדירות הציבוריות הסמוכות בהן הם מתגוררים בשכירות, בטענה שיש להם זכאות לרכוש רק דירה אחת, אולם בית המשפט סבר שהמשרד שגה בהחלטתו.

את זכות השימוש בדירה הראשונה קיבלו העותרים בשנת 1994. את הדירה השנייה, הסמוכה לדירתם, הם קיבלו ב-2007 לנוכח התרחבות המשפחה. עם קבלת הדירה השנייה, פעלה עמיגור – החברה המשכנת – לאיחוד הדירות על ידי שבירת חלק מהקיר בין שני המטבחים של הדירות.

לאור הוצאתו של נוהל "מכר דירות בשיכון הציבורי" בשנת 2014, המסדיר את תנאי הזכאות לרכישת דירה, נשלה לבני הזוג הצעה לרכוש את הדירות. אלא שמשרד השיכון דחה שתי בקשות שלהם לרכישת הדירות.

בעקבות זאת הם הגישו עתירה ביהמ"ש לעניינים מנהליים בחיפה, בה ביקשו להצהיר על זכאותם לרכישת הדירות, כיוון שלעמדתו הם זכאים לרכוש דירה אחת בלבד.

אלא שהעותרים טענו כי לפי נוהל מכר דירות הם זכאים לרכוש את שתי הדירות משום שמדובר ב"דירות מאוחדות", לנוכח שבירת הקיר בין המטבחים ויצירת מטבח משותף.

לחלופין העותרים טענו כי מתקיימים לגביהם התנאים החלופיים המפורטים בנוהל לצורך קביעת זכאותם לרכישת שתי הדירות, ובין היתר התנאי שלפיו נדרש כי הרוכשים יהיו משפחה המונה שמונה נפשות ומעלה, שכן הם מתגוררים בדירה עם שישה מתוך שמונת ילדיהם.

עוד נטען על ידי העותרים כי הוועדה לא נתנה משקל ממשי לנסיבות הייחודיות במקרה זה לאור צרכיהם המיוחדים של שניים מששת הילדים המתגוררים בדירות.

המדינה טענה לעומת זאת כי הדירות אינן "דירות מאוחדות" כהגדרתן בנוהל, שכן הפתח שנוצר לא הפך את המטבח לאחד. כלומר הטענה הייתה שהם חיים עם שני מטבחים ולא אחד משותף.  

עוד נטען כי העותרים לא מקיימים את התנאי החלופי, שכן שניים מששת הילדים עברו את גיל 21, ולכן אינם נספרים במניין ה"נפשות".

לא הייתה הגבלת גיל

השופטת יעל וילנר בחנה את שתי השאלות ולאחר שניתחה את הסעיפים הרלוונטיים הכריעה בשתיהן לטובת העותרים.

בנוגע לדירות מאוחדות, השופטת קבעה שהדירות בהן מתגוררים העותרים עונות על ההגדרה הקבועה בנוהל ל"דירות מאוחדות", המצריכה קיומו של תנאי אחד, והוא שיהיה מטבח משותף.

לפי השופטת, טענת המדינה שלפיה קיומו של מטבח אחד משותף מצריך ביטולו הפיזי של המטבח האחר, לא רק שאינה מעוגנת בנוהל, אלא אף אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים. "איחוד הדירות במטרה להקל על מצוקת הדיור טומן בחובו, מטבע הדברים, איחוד שני המטבחים והפיכתם למטבח אחד מרווח יותר ולא לביטולו של אחד המטבחים", כתבה.

בכל הקשור לסעיף השני, השופטת הבהירה כי לפי הנוהל שהיה רלוונטי במועד הגשת העתירה (2015), לא הייתה הגבלת גיל על הילדים המתגוררים בדירות ודי בכך שהם גרים בהן.

בהתאם לכך, גם אם אין לראות בדירות כ"דירות מאוחדות", העותרים זכאים לרכוש אותן.

בתוך כך השופטת לא התעלמה מכך שהסעיף תוקן בשנת 2017 כך שלהגדרת ילד נוספה מגבלת גיל. אולם הסבירה שהתיקון – "אשר נעשה תוך כדי ניהול ההליך כאן ושמא בעטיו" – אינו חל למפרע.

לכן בסיכומו של דבר השופטת קבעה כי העותרים זכאים לרכוש את שתי הדירות בהן הם מתגוררים כיום לאור עמידתם בקריטריונים שנקבעו לצורך כך בנוהל מכר דירות. משרד השיכון חויב לשלם לעותרים הוצאות בסך 5,000 שקל.

• ב"כ העותרים: עו"ד ר' סונגו ואח' מעמות ידיד
• ב"כ המשיבה 1: עו"ד ס' משלב מוקלד מפרקליטות מחוז חיפה אזרחי
• ב"כ המשיבה 2: עו"ד ש' קגן

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.