בהעדר הגנה מצד היזמית, בית המשפט קיבל את תביעת הרוכשים לפיצוי על איחור של למעלה מ-3 שנים במסירת הדירות: "הפרויקט עומד כאבן שאין לה הופכין"
בית משפט השלום בתל-אביב קבע לאחרונה שחברת "גילגל ייזום והשקעות" תפצה בכ-1.4 מיליון שקל רוכשי דירות בפרויקט נדל"ן הנמצא תחת אחריותה. הסיבה לכך: עיכוב של למעלה משלוש שנים במסירת הדירות החדשות. היזמית לא הגישה כתב הגנה ובנסיבות אלה נעתר השופט ליאור גלברד לבקשת בעלי הדירות לקבל פיצוי על האיחור בהעדר הגנה. יתר הסעדים שהתבקשו, כגון אכיפת הסכם המכר, נדחו בהעדר סמכות עניינית.
התובעים, 11 במספר, התקשרו עם היזמית (הנתבעת) בהסכמים לרכישת דירות חדשות בפרויקט התמ"א וההתחדשות העירונית עליו היא אמונה. לפי הנטען בתביעה חלפו למעלה מ-3 שנים מהמועד שבו היה על היזמית למסור להם את החזקה בדירות, אך הפרויקט טרם הושלם.
לטענת הרוכשים הפרויקט עומד כאבן שאין לה הופכין ומהווה סכנה בטיחותית חמורה הן לעוברים ושבים והן לדיירים המתגוררים בבניין, שהעבודות בו החלו אך הופסקו בשל קשיים כלכליים של היזמית. הלכה למעשה, טענו הרוכשים, מדובר בפרויקט משותק כאשר נזקיהם הולכים וגדלים מדי יום.
לדברי הרוכשים הם איבדו אמון ביזמית שאינה מסוגלת להשלים את הפרויקט בכוחות עצמה, והמסקנה היא שאין מנוס ממינוי כונס נכסים לפרויקט על-מנת להשלימו. לצד הסעד האופרטיבי שנתבע לצורך הבאת הפרויקט לכלל סיום, עתרו הרוכשים בנוסף לחייב את היזמית בתשלום פיצוי בסך 1,276,750 שקל בגין איחור במסירת הדירות, וכן פיצוי נוסף בסך 120,000 שקל בגין עוגמת נפש, אי נוחות, טרחה, הוצאות וכיוצא באלה.
לטענת הרוכשים הם מסרו את כתב התביעה ליזמית במהלך יוני וזו טרם הגישה את כתב הגנתה. בנסיבות אלה נטען שיש לפסוק להם את מבוקשם.
פיצוי כן, אכיפה לא
תחילה דחה השופט גלברד את בקשת התובעים להורות על מינוי כונס נכסים לפרויקט לצורך השלמתו. לדבריו, התכלית הסופית של הבקשה היא סעד קנייני של רישום הדירות על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין – עניין אשר מוחרג מתחום סמכותו של בית משפט השלום.
סיבה נוספת שבגינה אין לקבל את תביעת האכיפה של הרוכשים, היא בשל כך שהסכום שנתבע היה רק עבור האיחור במסירה ועוגמת הנפש שנלווית לכך. בתרגום תביעת האכיפה לכסף, סכומה הכולל עובר את רף סמכותו העניינית של בית משפט השלום, שהינו עד לסכום של 2.5 מיליון שקל.
"מכל כיוון של התבוננות", סיכם השופט נקודה זו, "סעד האכיפה והדרישה למינוי כונס נכסים לשם כך, בנסיבות העניין – אינו בסמכותו העניינית של בית משפט זה".
שונה הדבר, קבע השופט, ביחס לדרישת הפיצוי הכספי בשל האיחור במסירת הדירות, בו רשאי בית משפט השלום לדון. בהתחשב בכך שכתב התביעה הומצא ליזמית כדין והיא לא התגוננה חרף חלוף המועד, ולאור העובדה שהתביעה מגלה עילה – קבע השופט שיש לקבל את דרישת התובעים ככתבה וכלשונה.
לפיכך נקבע שהיזמית תפצה את התובעים ב-1,396,750 שקל עבור העיכוב במסירת הדירות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. יתר הסעדים שנתבעו נמחקו תוך הפניית הרוכשים לנקיטת הליך בערכאה המתאימה.
- באי-כוח הצדדים לא צוינו בפסק-הדין
עו"ד גיא יקותיאל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין