טענת הבעל כי הסכם הפרדה הרכושית שערכו השניים כידועים בציבור תקף גם לאחר חתונתם - נדחתה: "זה לא הסכם ממון"
אזרחית זרה שנישאה לישראלי תוכר כבעלים על מחצית מהדירה הרשומה על שמו. כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בלוד. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט (אב"ד), השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין, דחו את הערעור שהגיש הבעל נגד פסיקת בית המשפט למשפחה שקבעה כי הסכם החיים המשותפים שערכו בני הזוג טרם נישואיהם, המחיל משטר של הפרדה רכושית ביניהם, אינו תופס אחרי שהתחתנו.
הצדדים הכירו זה את זו בתחילת 2009 והחלו לחיות יחד כידועים בציבור. כחודשיים לאחר היכרותם הם חתמו על "הסכם חיים משותפים" שקבע, בין היתר, כי נכסים שיירשמו על שם מי מהם יהיו בבעלותם הבלעדית. תחולת ההסכם נקבעה "החל מעת נישואיהם ואילך". בסמוך לכך אושר ההסכם בבית המשפט.
לימים מיסדו הצדדים את הקשר, תחילה בחתונה אזרחית בקפריסין ולאחר מכן בדרך של חופה וקידושין אחרי שהאישה התגיירה. לאחר נישואיהם הביאו לעולם שלושה ילדים ורכשו דירה ברמלה תמורת 670,000 שקל. הדירה נרשמה בטאבו על שם הבעל בלבד.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט למשפחה בינואר אשתקד סיפרה האישה כי רישום הדירה על שם הבעל בלבד נעשה בעצת עורך דינם, מאחר שבאותה תקופה היא הייתה חסרת מעמד בישראל וזה היה עלול לסבך את הרכישה.
לשיטתה, בפועל הדירה שייכת לשניהם והסכם החיים המשותפים עליו חתמו – שקבע כי דירה על שם אחד הצדדים תהיה שלו בלבד – היה רלוונטי רק לתקופת היותם ידועים בציבור, ותוקפו פקע כשנישאו.
הבעל, לעומתה, טען שההסכם ממשיך לחול גם אחרי הנישואים. בתוך כך הוא ציין שהדירה נרכשה רק מכספו, ומכאן שאין לאשתו זכויות בה.
סעיף התחולה: "שגרת לשון"
בית המשפט למשפחה קיבל את טענת האישה לפיה ההסכם הפסיק לחול מרגע החתונה. נקבע שההסכם נחתם בשעה שהצדדים היו ידועים בציבור ולפני שהחליטו להינשא, ולכן אין לו תוקף כהסכם ממון.
אמנם, סעיף התחולה בהסכם קבע כי הוראותיו תופסות "החל מהנישואים ואילך", אך בית המשפט סבר שמדובר ב"שגרת לשון" חסרת משמעות. לפיכך נפסק שהאישה הינה בעלת מחצית מהזכויות בדירה.
הבעל, שלא השלים עם התוצאה, הגיש ערעור בחודש מאי האחרון, אלא ששופטי המחוזי לא מצאו תקלה כלשהי בפסק הדין. אדרבה, בחינה לעומק של גרסת הבעל הראתה שאף הוא הודה כי בעת החתימה על ההסכם "סוגיית החיתון בכלל לא עמדה על הפרק". מכאן, לדברי השופטים, שמדובר בהסכם בין ידועים בציבור אשר אין לו שייכות כלשהי לחוק יחסי ממון – החוק שמכוחו בלבד ניתן לערוך הסכם ממון שתופס גם אחרי הנישואים.
השופטים אף דחו את טענת הבעל לפיה נשא בעצמו בעלויות רכישת הדירה, מהטעם שהיא לא הוכחה, ובתוך כך אישרו את מסקנת בית המשפט למשפחה לפיה הרישום החד צדדי נבע ממגבלה טכנית על רקע מעמדה של האישה בישראל, ולא מתוך מניע מהותי.
מאחר שהסכם ההפרדה הרכושית פקע עם חתונת הצדדים, ומשנמצא כי הדירה נרכשה הלכה למעשה מהכסף של שניהם, קבעו השופטים שאין יסוד לערעור הבעל והוא נדחה תוך חיובו בהוצאות בסך 15,000 שקל.
- באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לפסק הדין המלא בתיק עמ"ש 47712-05-23
עו"ד עדי חן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין