להחלטה בעניין החברה להגנת הטבע נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום ואח'
החברה להגנת הטבע הגישה ערר נגד סלילת כביש 10 החדש בקרבת הגבול המצרי, בטענה כי הדבר יפגע קשות בערכי טבע נדירים. בדעת רוב, דחתה וועדת העררים את חלק הארי של עמדתה, אולם אישרה את הצרת הכביש ב 10 מ'. בדעת מיעוט, התנגד חבר הוועדה, עו"ד אלי בן ארי, להחלטה, בקובעו כי סלילת הכביש תגרום לנזק חמור, הגובר על התועלת שבהקמתו.
נוכח הסכנות הבטחוניות באזור גבול מצרים, החליטו כוחות הבטחון לסגור את כביש 10, שבסמוך ליישובים ניצנה וחלוצה. לפיכך, יזמו המועצה האזורית והועדה המקומית לתו"ב "רמת הנגב" סלילה מחודשת של הכביש, בתוואי מרוחק יותר מהגבול, ובדצמבר 2010 אישרה הוועדה המחוזית את התכנית. החברה להגנת הטבע, שטענה כי פעולה זו תגרום למפגעים סביבתיים, הגישה על כך ערר לוועדת המשנה של המועצה הארצית.
החברה להגנת הטבע טענה, כי תוואי הדרך החדשה חוצה נחלים, קוטע שמורת טבע ופוגע בזנים מיוחדים של בעלי חיים, אשר אם ייעלמו, ייכחדו כליל מהארץ. עוד טענה, כי סלילת הכביש תיצור כפילות כבישים (הישן והחדש), וכי ניתן להסתפק בכביש הקיים, תוך מציאת פתרונות בטחוניים-טכנולוגיים. הוועדה המחוזית, כך לטענתה, קיבלה את עמדת גורמי הביטחון כפשוטה, מבלי לברר אם יש דרך פוגענית פחות. בנוסף טענה, כי רוחב הכביש הנוכחי (40 מטר) סוטה מזה שאושר (30 מטר), וכי הכביש מהווה השקעה מיותרת של כספי ציבור אדירים.
מנגד טענה הוועדה המחוזית, כי התכנית ראויה, סבירה והכרחית, ואושרה לאחר שנערך איזון זהיר בין הצורך לתת לתושבי האזור מעבר חופשי ובטוח לבין השמירה על הסביבה. הוועדה הודתה כי התכנית פוגעת בסביבה, אך לדידה לא מדובר בפגיעה אקוטית, כאשר מנגד, הסכנה הבטחונית הטמונה בכביש הקיים גבוהה, ואמצעים בטחוניים לא יסייעו למזעורה. לגבי הרוחב טענה, כי הינו תואם את הוראות התמ"א באזור ונועד לאפשר גמישות בהקמת הכביש.
וועדת המשנה דחתה בדעת רוב, את מרבית העתירה כאמור. נקבע, כי עקרון השמירה על הסביבה הינו חשוב מאד, אך במקרה זה אינו גובר על הצורך הבטחוני של תושבי האזור, ועל הצורך בגישה נוחה. משהחליטו גורמי הביטחון לסגור את כביש 10, כך נקבע, נותרו תושבי האזור ללא מענה תחבורתי, והם נאלצים לפלס דרכם בדרכים לא דרכים, כשהילדים נאלצים לנסוע זמן ממושך כדי להגיע לבית הספר, ולפיכך היה צורך מהותי במציאת פתרון ראוי ונוח, כך שתושבי האזור יהנו מאיכות חיים סבירה ומנתיב תחבורה בטיחותי.
נפסק, כי למרות שאין במקום תושבים רבים, נוכח מדיניות הממשלה על פיה יש לפעול ליישוב המקום, קמה החובה לתכנן באזור כביש בטוח ונוח.
"גורמי התכנון ישבו על המדוכה בניסיון למצוא פתרון נכון. בתוך כך נדרשו גורמי התכנון לנושאים הביטחוניים, כפי שעלו על ידי גורמי הביטחון מחד גיסא, ולנושאים הסביבתיים מאידך גיסא... התרשמנו כי צוות המומחים אכן התחשב בכל הפרמטרים הנדרשים, ושקל בכובד ראש את הנושא הסביבתי, למול הצורך בכביש", נכתב בהחלטה, ונקבע כי סלילת הכביש כמתוכנן היא התוצאה הראויה והמאוזנת ביותר בנסיבות העניין.
עם זאת, קיבלה הוועדה את טענת החברה להגנת הטבע כי רוחב כביש של 40 מטר, עולה על הרוחב שאושר, וניתן להסתפק בדרך צרה יותר, שלא תעלה על 30 מטר.
כאמור, חבר הוועדה, עו"ד אלי בן ארי חלק על דעת הרוב, וכלשונו:
"במדינה שכמעט לא נותרה בה שממה, כלל לא בטוח שהצורך להפריח את מעט השממה שנותרה הוא אכן כה דוחק, וזאת בלי שהתייחסנו עדיין לעובדה שלפחות חלק מאותה שממה ספציפית בה מדובר הינו בפועל ריכוז נדיר ואדיר של ערכי טבע... המדובר כאן בכביש יקר מאד יחסית למספר התושבים שהוא בא לשרת, שתועלתו התחבורתית היחידה הינה לחבר בין שני גושי התיישבות דלילי אוכלוסיה, ושהצורך הספציפי העיקרי בו, היחיד שהוזכר בדיון שוב ושוב, הינו לקרב תלמידים לבית ספרם... אולם דבר אחד ברור, והוא שבכסף שנועד לביצוע הכביש, ניתן להקים הרבה יותר מבית ספר אחד בכל מקום בו זקוקים לו, כולל הקמת תשתיות לצורך כך ועידוד מורים, דבר שקרוב לודאי יהיה מועיל יותר למתיישבים מכביש חדש שירמוס את ערכי הטבע הסמוכים למקום מגוריהם."
להחלטה בעניין החברה להגנת הטבע נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום ואח'
למדור: איכות הסביבה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.