בית המשפט קבע שתנועות בחשבון לא מלמדות בהכרח על רווחים, והמסקנה שמבקש התובע לבסס על התדפיסים מהבנק פשטנית מדי. גם טענותיו לניכור הורי מצד האם – נדחו
בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה לאחרונה תביעה לביטול או הפחתת מזונות שהגיש אב ל-3 קטינים נגד גרושתו. לטענתו, בעוד הוא פוטר בקורונה ומתקשה למצוא עבודה, גרושתו מרוויחה הון עתק מעסק בבעלותה ועושה חיל. השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה שמדובר בטענה לא מבוססת, וכי בפועל מצבם הכלכלי של הצדדים לא השתנה באופן מהותי מאז נכרת הסכם המזונות. היא דחתה את התביעה שלדבריה הוגשה בחוסר תום לב.
הצדדים הם הורים לארבעה שהתחתנו בשנת 2000, ובאפריל 2019 חתמו על הסכם גירושים. במסגרת ההסכם נקבע בין היתר שהתובע ישלם מזונות בגובה 5,000 שקל עבור שלושת ילדיהם הקטינים. פחות משנתיים עברו והתובע הגיש לבית המשפט את התביעה להפחתתם.
לטענתו, מאז כריתת ההסכם הוא עבר מהמורות בלתי צפויות במצבו הכלכלי. בעיצומו של משבר הקורונה הוא פוטר מעבודתו ומאז משולמים לו דמי אבטלה בשיעור 67% משכרו. ואולם, לדבריו, גם המעט שהוא מרוויח מעוקל לטובת תיק הוצאה לפועל שקיים נגדו לגביית מזונות, ולא נותרת לו אגורה שחוקה למחייה או לתשלום מזונות באופן שוטף.
התובע הוסיף כי אין לו השכלה אקדמית ומקצוע והוא נאלץ לנוכח מצבו לגור אצל הוריו, בזמן שגרושתו חיה ברמה גבוהה ומתגוררת בדירת 5 חדרים מרווחת. הוא ציין כי להערכתו היא מרוויחה כ-20,000 שקל בחודש מעסק בבעלותה ועוד 8,000 שקל מעבודתה כשכירה.
מעבר לזה טען התובע כי גרושתו מסיתה את בתו נגדו. לטענתו, הבת מדברת אליו בצורה משפילה והיא חסמה אותו בטלפון ומסרבת לקשר עמו. בנסיבות אלו עתר התובע לביטול או הפחתת דמי המזונות.
האם כפרה בטענות ולדבריה אין לה בכלל עסק. היא הסבירה שעל רקע הוצאתה לחל"ת במהלך תקופת הקורונה ניסתה למכור מוצרים באינטרנט כדי להתפרנס, אבל זה לא עבד. לדבריה, היא מקבלת דרך ביטוח לאומי רק 64% מהמזונות שנקבעו והתובע לא משלם את ההפרש. לשיטתה, שיעור המזונות שנקבע בהסכם הגירושים סביר בהחלט.
לא הגיע לבת המצווה
השופטת ספרא-ברנע ציינה כי בעל דין שמבקש לפתוח מחדש הסכם מזונות נדרש להוכיח שינוי נסיבות מהותי, וקבעה שהתובע לא צלח במשימה זו.
היא הגיעה למסקנה שהכנסותיו כמעט ולא השתנו מאז נכרת הסכם הגירושים, ושכיום הוא עובד ומרוויח בממוצע 8,500 שקל בחודש.
כמו כן, לא הוכח שיפור במצבה הכלכלי של הנתבעת. השופטת קבעה כי אמנם הנתבעת הקימה עסק בתקופה שלאחר ההסכם ומעיון בדפי החשבון שלה עולה כי היא גלגלה במסגרתו סכומים ניכרים (310,000 שקל בחודשיים), אלא שלא מדובר בהכרח ברווחים. "ברי הוא שלא שיעור ההכנסות לבדו יכריע את הכף כי אם שיעורו של הרווח בהינתן ההוצאות העסקיות", כתבה.
השופטת הוסיפה שהנתבעת הציגה בפניה אישור על סגירת העסק. גם ביחס להכנסותיה הארעיות ממכירות באינטרנט, קבעה השופטת שלא מדובר במסה קריטית המהווה ראיה לעיסוק המניב רווחים.
בתוך כך דחתה השופטת את טענת האב לניכור הורי כסיבה לפטור ממזונות. לדבריה, התובע לא מחזר כראוי אחר ילדיו ולראיה, הוא לא הגיע ליום הגיוס של בתו הבכורה ולמסיבת בת המצווה של בתו הקטנה, ומעולם לא פתח בהליך לחידוש קשר. התמונה העולה מהראיות, קבעה השופטת, רחוקה מלצייר את הבת כ"מורדת" באביה.
לפיכך השופטת הורתה על דחיית התביעה ועל הותרת סכום המזונות על כנו.
- ב"כ התובע: עו"ד טליה כהן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד איילת דקל (סיוע משפטי)
עו"ד טלי בן יקיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין