הילדים מתגרשים – החתן יחזיר לחמיו חצי מיליון שקל

הנתבע סירב להחזיר כספים שקיבל מאביה של אשתו. השופטת חייבה אותו להשיב חלק נכבד מהסכומים לאחר ששוכנעה כי מדובר בהלוואות

בית המשפט למשפחה באשדוד קיבל באופן חלקי תביעה שהגיש אדם נגד בעלה לשעבר של בתו. התובע טען שהלווה לחתנו סכום כולל של 687,241 שקלים לצורך קניית עסק של מינימרקט, מונית שירות ודירת מגורים, אך הוא לא השיב לו את הכספים. הנתבע הכחיש קבלת חלק מהכספים וטען כי מימון הדירה נעשה במתנה. אף שלא הוכח שהנתבע קיבל כספים לקניית המינימרקט, השופטת עפרה גיא חייבה אותו להשיב לתובע 477,840 שקלים עבור יתר הלוואות.

בתו של התובע נישאה לנתבע ב-2009 וכיום הם מצויים בהליכי גירושין.

לטענת התובע, בשנת 2011 נתן לנתבע הלוואה בסך 200,000 שקלים לצורך רכישת חצי עסק של מינימרקט. בשנת 2015 רכשו בני הזוג דירה, ולצורך מימונה נתן להם התובע סכום של 700,000 שקלים. בעקבות זאת, בני הזוג חתמו על הסכם ממון שלפיו במקרה של גירושים הדירה תימכר וההלוואה תוחזר לתובע.  

עוד טען התובע כי לנתבע הייתה שותפות במונית עם אדם אחר, והנתבע ביקש לרכוש את חלקו. לצורך כך נתן לו התובע הלוואה נוספת בסך 123,240 שקלים.

בנוסף לדבריו, לאחר פרוץ הסכסוך בין בני הזוג הם שכרו את שירותיה של מגשרת תמורת 9,200 שקלים אותם שילם התובע, והנתבע התחייב להחזיר לו מחצית.

לפיכך דרש התובע את החזר ההלוואות לרכישת המינימרקט, המונית, וכן חצי מההלוואה לרכישת הדירה ומחצית שכר עורכת הדין.

הנתבע הכחיש שקיבל מהתובע כסף לקניית המינימרקט. ביחס לכספי מימון הדירה טען שמדובר במתנה מותנית שהוסכם כי עליו להחזיר רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים, שלא התקיימו: גירושין, מכירת הדירה, וקיומה של יתרה כספית לאחר סילוק המשכנתה.

עוד טען הנתבע כי התובע פטר את בתו מתשלום ההלוואה בכך שלא תבע גם אותה, והדבר פוטר גם אותו לפי חוק החוזים. ביחס לקניית המונית טען כי התובע שילם ישירות למוכר מאחר שרצה לעסוק בתחום בעצמו. לדבריו, גם לא ביקש מהתובע לשלם על הגישור.

הלוואות יש להשיב

השופטת גיא קבעה שהתובע לא הצליח להוכיח שנתן לנתבע כסף לרכישת המינימרקט, וגם אם היה מוכיח, הוא לא הצליח לשכנע שמדובר בהלוואה. השופטת התרשמה שהתובע היה הרוח החיה מאחורי הסכם הממון, ולמרות זאת לא דאג לציין בהסכם את החוב הזה, מה שמחזק את גרסת הנתבע שלא קיבל את הסכום.

לעומת זאת, השופטת דחתה את טענת הנתבע שהתובע פטר את בתו מהשבת הכספים למימון דירת המגורים. היא שוכנעה שהתובע בחר לגבות מהבת את החוב בדרך אחרת וקבעה כי התנאים להשבת ההלוואה התקיימו, שכן הצדדים פתחו בהליכי גירושין והדירה נמכרה במחיר שעולה על סכום ההלוואה. לכן נקבע שעל הנתבע להחזיר לתובע מחצית מהסכום (350,000 שקלים).

באשר לקניית מחצית המונית קבעה השופטת שהוכח שהתובע העביר שיק בסך 123,240 שקלים לשותף במונית ובעקבות כך נרשמה המונית כולה על שם הנתבע – ועליו להשיב לתובע את הכסף.

בנוסף חויב הנתבע להשיב את 4,600 השקלים ששילם התובע לעורכת הדין.

סך הכל חויב הנתבע להחזיר לתובע 477,840 שקלים בתוספת הצמדה וריבית. כמו כן הוא חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.

• ב"כ התובע: עו"ד דפנה ז'אק ועו"ד פתחי שחאדה
• ב"כ הנתבע: עו"ד שלומי תמם

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין