כך ניצל מקורב את אמונה של קורין אלאל - וחויב להשיב כמיליון וחצי ש' - פסקדין

ביהמ"ש קבע כי מי שניהל את ענייניה הכספיים של הזמרת והפך לכמעט בן בית אצלה, עקץ אותה ושלשל לכיסו מאות אלפי שקלים מכספיה

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישו היוצרת קורין אלאל ז"ל, חברת ההפקות שבבעלותה ובת-זוגה ויורשתה, נגד אדם שניהל במשך שנים את ענייניהן הכספיים וחברה שבבעלותו. השופט הבכיר רמזי חדיד קבע כי הנתבע, שהציג עצמו כחבר קרוב וכמעט בן משפחה, ניצל את האמון שניתן בו כדי לשלשל לכיסו מאות אלפי שקלים מכספי הזמרת ובת-זוגה. בהתאם נפסקו לתובעות יותר מ-1.1 מיליון שקל, לצד כ-435 אלף הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

ההיכרות בין קורין ורות לבין הנתבע, איתן בראון, החלה ב-2004, ובמהלכה נרקמו בין הצדדים יחסי אמון וחברות הדוקים - עד אשר איתן הפך כמעט בן בית אצלן. לאורך השנים הוא סיפק להן, באמצעות חברה בבעלותו, שירותים שונים ובהם ניהול חשבונות בנק, תשלומים לרשויות ולספקים, טיפול בעניינים מול הביטוח הלאומי והעמדת הלוואות. על רקע יחסי האמון ההדוקים, נמסרו לידיו המחאות חתומות מראש, ולעיתים אף פנקסי צ'קים שלמים ללא ציון סכום או מוטב.

בשלב מסוים נפתחה נגד איתן חקירה פלילית, במסגרתה נחשפו צ'קים שנמשכו מחשבונה של אלאל. או אז החלו התובעות לבדוק את ההתנהלות הכספית ביניהן לבין הנתבעים, והבינו – כך לטענתן – כי נפלו לעוקץ. לטענתן איתן הציג עצמו כאיש מקצוע וכחבר אמת, אך בפועל גילו שאינו רו"ח מוסמך וכי השתמש בכספיהן לצרכים זרים, ובתוך כך גבה חיובים בלתי מוצדקים וסיפק עצות שגרמו להן נזק.

הנתבעים, איתן והחברה בבעלותו, טענו מנגד שמערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה של נותן שירות-לקוח, אלא "סימביוזה כלכלית, רגשית, מקצועית, אומנותית ושיווקית". בראון, שהתעקש כי מעולם לא הציג עצמו כרואה חשבון, טען שהיה רשאי להשתמש בצ'קים שנמסרו לו לצורך פירעון חיוביהם של אחרים, ומכאן שאין בסיס לטענת העוקץ.

"מסכת עגומה ולא אנושית"

אבל השופט חדיד אימץ את מסקנות מומחה בית המשפט, שלפיהן חלק ניכר מהחיובים שנרשמו לטובת הנתבעים לא נתמך במסמכים או בהסברים מניחי דעת. כך למשל, ביחס להוצאות חתונת קורין ז"ל ורות, כ-54 אלף שקל, כתב המומחה שהגם כי ביקש מבראון להציג חשבוניות מהספקים עבורם בוצע התשלום – התכסה הלה בטענה שהן נמצאות אצל התובעות או מי מטעמן.

השופט כתב כי נפרסה בפניו "מסכת עובדתית עגומה, כמעט לא אנושית", שבמסגרתה עטה הנתבע "מסכה מזויפת של חבר אמת וכמעט בן בית, מושיע ואיש מקצוע" כדי לרכוש את אמונן של קורין אלאל ובת זוגה. נכתב שבראון "השתלט על ניהול ענייניהן הכספיים", ובמקום לפעול בהתאם להרשאות שניתנו לו - "רימה, הטעה, עשק ועקץ את המנוחה ז"ל ובת זוגה, ושלשל לכיסו מאות אלפי שקלים מכספיהן".

לפי פסק הדין, במשך השנים הפך בראון לדמות קבועה בחייהן של קורין ז"ל ובת זוגה: הוא הזמין אותן לארוחות חג ואירועים משפחתיים, הביא מתנות לקורין ורכש כרטיסים להופעות שערכה. השופט התרשם כי דווקא הקרבה האישית הזאת היא שאיפשרה לו לקבל לידיו שליטה נרחבת בענייניהן הפיננסיים ובהמחאות שעליהן חתמה אלאל מראש - כאמור לעיתים אף בפנקסים שלמים שהצ'קים בהם נותרו פתוחים.

בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובעות את מלוא סכום התביעה - 815,594 שקל. לאחר הצמדה וריבית הועמד הסכום על 1,103,131 שקל. בנוסף נפסקו לטובתן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 435,040 שקל.

• ב"כ התובעות: עו"ד שחר סקברר
• ב"כ הנתבעים: עו"ד ליאור אפשטיין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.