בפסק דין של בית המשפט העליון שפורסם באחרונה נדחה ערעורם של הורי הצעירה, שמתה בתאונה באוסטרליה ב-1996, ונקבע שהסכם עליו חתמה זמן קצר לפני נסיעתה בו מכרה את דירתה בתל אביב לאמו החורגת של בן זוגה, תקף.
ב-1995 רכשה צעירה כבת 28 דירה בתל אביב באמצעות הלוואה בסך 195,000 שקל שנטלה מבנק הפועלים.
זמן קצר לאחר מכן היא חתמה על הסכם למכירת הדירה לאמו החורגת של בן זוגה (אשת אביו) תמורת 360,000 שקל.
לאחר שקיבלה את התשלום הראשון, בחודש אוקטובר של אותה שנה, נסעה הצעירה לטיול באוסטרליה עם בן זוגה ממנו לא שבה. למרבה הצער, בנובמבר 1996 המכונית שבה נסעה, בה נהג בן הזוג, התהפכה והיא מתה מפצעיה.
לאחר התאונה ובעקבות מערכת היחסים המתוחה בין השניים פתחה המשטרה בחקירה ועצרה את בן הזוג בחשד לרצח הצעירה, אך התיק נסגר ב-2008 מחוסר ראיות.
לאחר סיום החקירה גילו הורי הצעירה שאמו החורגת של בן הזוג נרשמה כבעלת הדירה על סמך שטר מכר מזויף שנחתם לאחר שבתם כבר לא הייתה בארץ.
בנסיבות אלה הם הגישו נגדה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בה ביקשו להצהיר שהם הבעלים החוקיים של הדירה בהיותם יורשי המנוחה.
במרץ 2015 קבע בית המשפט המחוזי כי ההורים הצליחו להוכיח שהשטר מזויף באמצעות חוות דעת גרפולוגית. עם זאת, בית המשפט קבע שמאחר שלא הוכח שההסכם עצמו זויף, העסקה תקפה.
בית המשפט הוסיף וקבע שמחומר הראיות עלה שהאם החורגת שילמה רק את התשלום הראשון ולכן עליה לשלם להורים את יתרת התמורה, בתוספת הצמדה, על מנת שהבעלות בדירה תישאר בידיה.
שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט העליון. ההורים טענו שלבית המשפט לא הייתה סמכות לדון בתוקף הסכם המכר מאחר שתביעתם עסקה בסוגיית זיוף שטר המכר בלבד.
הם הוסיפו שבכל מקרה יש להורות על ביטול ההסכם שכן הוא אינו משקף עסקה אמיתית ותקפה. עוד לדבריהם, היה מקום לפסוק שיתרת התמורה תשולם בתוספת ריבית ופסיקת הצמדה בלבד אינה מפצה אותם על הפער בעליית מחירי הדירות לאורך השנים.
האם החורגת טענה מצדה ששילמה את מלוא התמורה לצעירה ביום נסיעתה לחו"ל במזומן. בנוסף היא ערערה על קביעת בית המשפט בנוגע לזיוף שטר המכר וטענה כי הגרפולוגית מטעם ההורים עיינה בצילומים ולא במסמכים מקוריים.
מעורר תהיות
אך בית המשפט העליון דחה את רוב טענות הצדדים. השופט יורם דנציגר הבהיר שבית המשפט המחוזי התבסס על ראיות מבוססות כשקבע ששטר המכר מזויף ואין סיבה להתערב בממצאיו.
כמו כן לדבריו, בית המשפט עסק בתוקף הסכם המכר בסמכות מלאה שכן ההורים ביקשו בתביעתם גם הצהרה בעניין בעלותם על הדירה.
השופט הוסיף שאמנם עיון בהסכם מעורר תהיות מסוימות מאחר שעורך הדין שערך אותו העיד שאינו מכיר את המנוחה ונקבע בו שמועד מסירת החזקה יהיה לאחר שהצעירה כבר הייתה אמורה להיות באוסטרליה.
ואולם, יש נתונים המחזקים את "גמירות הדעת" של הצעירה למכור את הדירה לאם החורגת כמו קבלת התשלום הראשון ורישום הערת אזהרה על שמה ולכן אין להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי גם בהקשר זה.
עם זאת, השופט קיבל את טענת ההורים שיש להוסיף ליתרת התמורה גם ריבית כדי לבצע השבה "ריאלית" של הסכום.
השופטים צבי זילברטל ודפנה ברק ארז הצטרפו לפסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
- ב"כ המערערים: עו"ד יהודה רסלר
- ב"כ המשיבה: עו"ד אריה הבר, עו"ד בתיה בטהון
עו"ד רן שייביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין