בתו של המנוח ירשה את כל רכושו, אבל אחותו טענה כי אחד הנכסים שלו – הבית בו היא מתגוררת ב-30 השנים האחרונות – שייך לה. בבית המשפט עלה ספק גדול לגבי האותנטיות של המסמכים שעליהם התבססה והתביעה שלה נדחתה
בית המשפט למשפחה בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה דודה נגד האחיינית שלה, בטענה שאביה העניק לה לפני שנים את הבית בו היא מתגוררת במתנה ולכן הוא לא נכלל ברכוש שירשה ממנו. השופט מרדכי (מוטי) לוי הטיל ספק גדול באותנטיות של המסמכים שעליהם ביקשה הדודה להתבסס, כמו ייפוי כוח כללי או תצהיר מתנה שנחתם כשהמנוח כלל לא היה בארץ. בנוסף, הוא הפנה לכך שבהליך אחר שניהלה בקשר לעיזבונו לא נאמרה מילה אחת על המתנה הנטענת.
המנוח נפטר ב-2014 ובתו ירשה את כל רכושו ונרשמה כבעלת הבית שבו מתגוררת דודתה ב-30 השנים האחרונות.
בתביעה שהגישה הדודה היא ביקשה להצהיר עליה כבעלת הבית בטענה שאחיה העביר לה אותו במתנה לפני יותר מ-20 שנה אלא שלנוכח היחסים הקרובים ביניהם היא לא מיהרה לרשום את הזכויות על שמה. כדי להוכיח את טענתה היא הציגה שורת מסמכים שלכאורה מעידים על הענקת המתנה, כמו ייפוי כוח כללי מ-1981, צילום של תצהיר מתנה שלטענתה נחתם ב-1996 ומכתב מ-1989 שבו כתב המנוח שהוא שתקבל את הנכס לפני מותו.
מנגד טענה בתו של המנוח כי התביעה הוגשה בעקבות הסכם פשרה שנחתם בהליך אחר שהתנהל בינה לבין דודתה בנוגע לעיזבון אביה, ובמסגרתו היא טענה שרכשה את הנכס. במילים אחרות, היא לא אמרה דבר על עסקת מתנה.
עוד נטען בין היתר כי המבקשת מסתמכת על מסמכים לא ברורים שכוללים ייפוי כוח שפג תוקפו וצילום של תצהיר מתנה עם תאריך מחוק.
לא תכנית כבקשתך
השופט מרדכי (מוטי) לוי בחן את המסמכים והגיע למסקנה שהם לא מבססים בשום צורה את טענת המתנה.
בין היתר ציין השופט כי ספק אם תצהיר המתנה אותנטי בהתחשב בכך שבמסמך המקורי שהוצג בדיונים עלה כי הוא אכן נחתם ב-1991 ברמת גן – אלא שהמנוח כלל לא היה בארץ באותה תקופה. "עולה אם כן שאלה מהותית עליה אין לי תשובה ודאית אך בהחלט מסתברת נסיבתית – מי חתם על המסמך בשמו של המנוח??", תהה.
השופט קבע כי הבעיה המהותית במסמך הזה מהווה כשלעצמה סיבה טובה לדחיית התביעה, בפרט נוכח מעשיה של התובעת, שהגישה תצהיר מצולם שממנו אי אפשר היה לדעת על המחיקות במסמך המקורי.
עוד ציין השופט כי המכתב מ-1989 גם הוא לא הוצג כמקור ולכן האמינות שלו עומדת בספק גדול. אחת הבעיות הנוספות במכתב זה הוא שנכתב בו שהמנוח מעוניין להעניק לה את הרכוש "לפני מותו" אלא שהוא נפטר כ-20 שנה לאחר מכן.
עוד תמיהה שהעלה השופט הייתה מדוע מאז שניתן לתובעת ייפוי כוח כללי ב-1981 לא מצא המנוח זמן לערוך תצהיר מתנה כמו שצריך, לרשום הערת אזהרה לטובתה ולחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר כנדרש בעסקת מקרקעין.
לבסוף התייחס השופט להליך הקודם שניהלה התובעת ובו לא אמרה ולו מילה אחת על כך שהבית ניתן לה במתנה. "ההליכים המשפטיים אינם 'תכנית כבקשתך' בהם יכול פלוני לטעון פעם כך ופעם אחרת", כתב בהקשר זה.
בסיכומו של עניין התביעה נדחתה נוכח סימני השאלה שעלו מהמסמכים, והתובעת חויבה בהוצאות של 35,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: יובל פלדה, עו"ד מקרקעין
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דרור חוטר ישי
עו"ד רונן ליבוביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין