הדודה ציוותה את כל רכושה לשניים מאחיניה. 34 אחיינים נוספים טענו שהצוואה זויפה ושהמשק לא רשום על שמה. נקבע כי אף שהמנוחה לא נרשמה כ"בת ממשיכה", היא הבעלים של המשק בפועל ואין מניעה לקיים את צוואתה
בית משפט למשפחה בקריית שמונה הכריע לאחרונה בסכסוך על ירושה של אישה ערירית. המנוחה חיה במשק שהיה בבעלות הוריה שנפטרו ותפעלה אותו, אך מעולם לא נרשמה כבעלים באופן פורמלי. היא השאירה בצוואתה את כל רכושה לשניים מאחייניה. 34 אחייני נוספים שלה התנגדו, בין היתר בטענה שהחתימה על הצוואה אינה של המנוחה ושהיא מעולם לא נרשמה כ"בת ממשיכה" במשק ולכן אינה יכולה להוריש אותו. השופט רן ארנון התרשם שהצוואה תקינה ומשקפת את רצון המנוחה ויש לקיים אותה. הוא קבע כי אף שבעלותה במשק לא נרשמה, אין ספק שכוונת המשפחה המורחבת הייתה להכיר בה כ"בת ממשיכה".
המנוחה נפטרה בשנת 2016 כשהיא בת 75, רווקה וערירית. הוריה לא מינו "בן ממשיך" באופן פורמלי ולאחר מותם היא המשיכה לחיות במשק ולעבד אותו, השקיעה בשיפוץ ובניית לול, גידלה מכסת ביצים שהייתה רשומה על שמה במועצת הלול ונתקבלה כחברת אגודה במושב.
בנובמבר 2009 היא עברה שבץ מוחי ואושפזה במוסד סיעודי עד פטירתה. בצוואה שערכה כמה חודשים לפני כן, ביוני 2009, היא הותירה את כל רכושה לשניים מאחייניה כאמור, שהגישו בקשה לקיום צוואה.
בהתנגדות שהגישו יתר האחיינים של המנוחה הם טענו שהחתימה על הצוואה אינה של דודתם ולחילופין, שתאריך החתימה "הושתל" בצוואה, כשלמעשה היא הוחתמה על ידי אחד הזוכים בשלב מאוחר יותר, אחרי האירוע המוחי כשכבר לא הייתה כשירה לחתום. בנוסף טענו המתנגדים שהזכויות במשק לא הועברו למנוחה מהוריה והיא לא מונתה על ידם כ"בת ממשיכה", כך שאין לה זכויות בו.
הזוכים טענו מנגד שהמנוחה רצתה להוריש את רכושה להם כיוון שהם היו היחידים שטיפלו בה ודאגו לה. לטענתם, היא החזיקה במשק ותפעלה אותו, התקבלה כחברת משק באגודה החקלאית של המושב, והתנהלות יתר בני המשפחה מלמדת על הסכמה להשאיר את זכות הבעלות בידיה - גם ללא הרישום. בנוסף, השניים פתחו בהליך הצהרתי במטרה להכיר במנוחה כבת ממשיכה, לצורך העברת הזכויות במשק על שמה ולאחר מכן על שמם.
מומחה מטעם בית המשפט קבע שהמנוחה הייתה כשירה לחתום על הצוואה בתאריך שנרשם בה, בעוד שלאחר האירוע המוחי כבר לא היתה כשירה קוגניטיבית.
חוות דעת גרפולוגית העלתה שלא ניתן לקבוע חד משמעית אם מדובר בחתימה שלה.
ניהלה "ביד רמה"
השופט ארנון קבע שהצוואה תקפה. הוא התרשם מעדות העדים לצוואה שהמנוחה חתמה עליה. בנוסף קבע שהאחיינים המתנגדים לא הוכיחו שתאריך החתימה על הצוואה זויף.
לאחר מכן, בחן השופט את נושא בעלותה של המנוחה במשק. הוא הסביר שהיא ניהלה את המשק ביד רמה, השקיעה בו והשביחה אותו ונהגה בו מנהג בעלים, ולמרות שהיא לא נרשמה כ"בת ממשיכה" ברשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, כנדרש, היא שימשה בפועל כ"בת ממשיכה" וקיימה את כל החובות החלות עליה ככזו.
השופט הסביר שהרישום לבדו אינו חזות הכל וציין שאין ספק שאחיה ואחיותיה של המנוחה לא הביעו התנגדות שהמשק יעבור אליה והיא תהפוך ל"בת ממשיכה" ובעלים בפועל של המשק. מעבר להסכמת המשפחה, גם האגודה הכירה בה כ"בת ממשיכה" לכל דבר ועניין.
נקבע שהזכויות במשק ירשמו על שם המנוחה ושאין מניעה שהמשק יועבר לאחר מכן ליורשים בצוואה.
הנתבעים חויבו בהוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
- ב"כ הזוכים: עו"ד איקו פרי
- ב"כ המתנגדים: עו"ד רונן נאוי
- ב"כ המושב והסוכנות היהודית: עו"ד מנחם גדרון
- ב"כ רמ"י מחוז צפון: עו"ד אמיר שאשא
עו"ד תמרה רפאלוב
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין