"הגיעו מים עד נפש": זכיינית מסעדה שהוצפה בביוב תפוצה על הפרת הסכם

בית המשפט קבע שבעל הזיכיון הפר את חובת תום הלב כשלא גילה לזכיין - עובר לחתימת הסכם הזכיינות - על הבעיה המסריחה שלבסוף הובילה לסגירת המקום

בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה פיצויים והוצאות בסך כ-222,000 שקל לזכיינית לשעבר במסעדה, אשר נסגרה עקב בעיית ביוב. השופט יאיר דלוגין קבע שהנתבעים - החברה שבבעלותה הזיכיון והעומד בראשה - הפרו את חובת תום הלב במשא ומתן כשלא גילו לזכיין על הבעיה האקוטית מבעוד מועד, ואת הסכם הזכיינות עצמו כשלא דאגו לטפל בה חרף הפצרותיו.

הנתבעת, חברה בע"מ, היא בעלת הזיכיון של מסעדת "ספייסי טורטיה בר" בבני ברק. הנתבע הוא בעלי החברה. בשלהי 2021 חתמה הנתבעת על הסכם זכיינות מול התובע, לצורך הפעלת המסעדה על-ידו. בהמשך שונה ההסכם כך שחברה שהקים הזכיין, התובעת, תבוא בנעליו. פחות משנה לאחר חתימת החוזה, ביולי 2022, הודיע הזכיין על ביטולו ובמקביל ניתן צו סגירה למקום. כעבור חודש נוסף - הוגשה התביעה לבית המשפט.

הזכיין סיפר במסגרתה על בעיית ביוב חמורה שהפיצה ריח נוראי במסעדה, עימה נאלץ להתמודד כבר מההתחלה. לדבריו החליט להסיר את הדק ברצפה ולהתקין רצפת בטון בעלות גבוהה מתוך מחשבה שזה יביא לפתרון הבעיה,  אף שהנתבע סירב להשתתף בעלויות. ואולם לטענתו כבר בינואר 2022, סמוך לפתיחה החגיגית ולאחר שיפוץ אינטנסיבי שנעשה - המסעדה הוצפה במי ביוב מסריחים. 

בתוך כך נטען שלא מדובר בליקוי היחיד במסעדה. לטענת הזכיין, הוא גילה בשלב מסוים שמערכת החשמל במקום פגומה, חשופה ומסכנת חיים, ושקיימת נזילה אשר הובילה לחשבון מים מנופח. מש"הגיעו מים עד נפש", סיפר, הודיע לנתבעים על ביטול החוזה. התביעה הועמדה על סך 756,687 שקל.

בעלי הזיכיון טענו מנגד שבעיית הביוב נגרמה בגלל השיפוץ מטעם הזכיין, ומכאן שהם פטורים מאחריות. עוד הם טענו שסמוך לעזיבתו בוטלה ההכרזה על המבנה כמסוכן, ואף התברר להם שנגנבו מהם מכשירי חשמל. על הרקע הזה הוגשה תביעה שכנגד, בה נטען שעל התובעים לשלם לנתבעים מאות אלפי שקלים.

"לא ייתכן שלא ידע"

השופט דלוגין קיבל חלקית את תביעת הזכיין ודחה לחלוטין את זו שכנגד מטעם בעלי הזיכיון. התרשמותו הייתה שלא עבודת יציקת הבטון מטעם הראשון היא שגרמה להצפות הביוב במסעדה, אלא מדובר בבעיה מתמשכת עליה ידע בעל הזיכיון מבעוד מועד, עוד לפני חתימת הסכם הזכיינות.

"כמי ששכר את המקום מ-2018, לא ייתכן כי הנתבע לא ידע על הבעיה", קבע השופט. הוא ציין כי עצם כיסוי רצפת המסעדה בדק חשודה כנובעת מההצפות, אולם גם ללא פרט זה - הנתבע ידע על הבעיה שעה שהחזיק במקום בעצמו ולאחריו זכיין שקדם לתובע - שגם הוא העיד כי התלונן על ריח רע במסעדה.

ברמה המשפטית נקבע שאי-גילוי הבעיה האקוטית עובר לחתימת ההסכם מהווה הטעיה וחוסר תום לב במשא ומתן מצד הנתבע, אשר אפשר לזכיין להודיע על ביטול החוזה, לעזוב את המקום ולבסוף לתבוע את נזקיו. עוד קבע השופט שאי תיקון הבעיה בזמן אמת, למרות בקשת הזכיין, מהווה הפרת חוזה מצד בעלת הזיכיון.

החלטת השופט הייתה לפסוק לתובעת, הצד הרשמי להסכם, פיצוי בסך 177,067 שקל בשל נזקיה השונים, בתוספת שכ"ט עו"ד של 20,000 שקל בגין קבלת התביעה, ו-25,000 שקל נוספים עבור דחיית התביעה שכנגד.

• ב"כ התובעים: עו"ד ישעיהו מילר ועו"ד יעקב חזן
• ב"כ הנתבעים: עו"ד קורין יום טוב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.