ממצאי מומחה ביהמ"ש לא הותירו מקום לספק: הנזק נגרם בגלל הקמת כביש 6 ובנייה בהרחבה שבמושב. האחראים: המועצה האזורית, רשות הניקוז, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, חברת הביטוח והוועד המקומי.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בנתניה קבע כי רשות הניקוז נחלים ושרון אחראית ל-45% מהנזקים שנגרמו לביתם של תושבי המושב ניצני עוז עקב שקיעת הקרקע מסביבו, ובהתאם לכך תשלם להם פיצויים והוצאות של כ-166 אלף שקל. המועצה האזורית לב השרון, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, חברת הביטוח "מנורה מבטחים" והוועד המקומי ניצני עוז, שנתבעו גם כן, הגיעו עם בעלי הבית להסדר גישור שבמסגרתו שולמו להם עוד כ-288 אלף שקל.
בני הזוג עברו להתגורר בבית בקיץ 2009. כ-4 שנים לאחר מכן החלה האדמה שמסביבו לשקוע, והם הבחינו כי דופן תעלת הניקוז נמחק. מספר חודשים לאחר מכן החומה שהקיפה את הבית נסדקה, הריצוף בחצר החל להתפרק ונוצרו סדקים גם לאורך החנייה.
בני הזוג פנו לפיכך לבית המשפט וביקשו להטיל אחריות על חמישה גופים: המועצה האזורית והוועדה לתכנון ובנייה שהבית נמצא בתחום השיפוט שלהן, רשות הניקוז והנחלים, חברת הביטוח שהבית בוטלה אצלה בביטוח חובה והוועד המקומי של ניצני עוז.
מהנדס ושמאי שמונה על ידי בית המשפט להעריך מה גרם להיווצרות הסדקים ומהו היקף הנזק, מצא כי השקיעה בקרקע נגרמה כתוצאה משני אירועים משמעותיים ששינו את המאזן ההידרולוגי הטבעי בקרקע החרסיתית שעליה נבנה הבית: סלילת כביש 6 שבמסגרתה הטו חלק משמעותי של אחד ממקווי המים באזור ופיתוח שכונת ההרחבה הסמוכה.
בעקבות ממצאים אלה פנו הצדדים להליך גישור שהסתיים בהסדר עם ארבע מתוך חמשת הגופים, ושולמו לתובעים פיצויים של כ-288 אלף שקל.
הגוף היחיד שעמו לא גובשה הסכמה הייתה רשות הניקוז, אשר סירבה להכיר באחריות שלה לנזק אף שלפי ממצאי המומחה חלקה היה משמעותי כמי שהייתה אמונה על ביצוע הטיית המים לצורך סלילת הכביש.
לא ננקטו אמצעי זהירות
בפסק דין שהכריע בעניין זה, קיבלה השופטת ליאת הר ציון את ממצאי המומחה שהעלו כי הרשות ידעה שבית התובעים נבנה על קרקע בעייתית, ועל כן היה עליה לערוך בדיקות ותחקירים לפני ביצוע ההטיה, ולמצוא פתרון ראוי שימנע או יקטין את מידת השקיעה של הקרקע.
השופטת הבהירה כי רשות הניקוז "אינה יכולה להתנער מחובתה כלפי צדדים שלישיים שנפגעו כתוצאה ממימוש סמכויותיה על פי החוק". הרשות אמנם ניסתה להטיל את האחריות על הרשות המקומית אך השופטת דחתה טיעון זה וקבעה כי "עצם העובדה שתוואי ניקוז מסוים עובר בתחומיה של רשות מקומית אינו מסיר מעל כתפי רשות הניקוז את האחריות המוטלת עליה על פי חוק".
לפיכך נקבע כי הרשות לא נקטה את אמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע את הנזק המשמעותי שנגרם לתובעים, ולכן היא צריכה לפצות אותם בהתאם.
מידת האחריות של הרשות הועמדה על 45% מסך הנזקים (כ-302 אלף שקל עלות תיקון ועוד 50,000 שקל על עגמת נפש). בהתאם לכך חויבה הרשות בפיצויים של כ-139 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך של כ-27 אלף שקל.
- ב"כ התובעים:עו"ד יצחק דדוש
- ב"כ הנתבעת 2 (רשות הניקוז): עו"ד רמי קרופניק
עו"ד דוד רייכרט
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין