בתי המשפט מתבקשים לשנות שפה – לטובת הילדים | דעה - פסקדין

שופטי משפחה צריכים להימנע משימוש במונחים שעלולים להיות פתח למריבות בין ההורים

לאחר פרסום פסק דינו הנהדר של כבוד השופט שוחט (עמ"ש 13008-02-21 מאי 2021) המבהיר כי יש להימנע מקביעת אחד ההורים תחת ההגדרה "משמורן בלעדי", ושראוי, וחשוב, להפסיק את השימוש במונח "משמורת" אשר מעצים את מאבקי ההורים, כתבתי שבראייה של טובת הילדים זהו אחד מפסקי הדין החשובים שפורסמו בעשור האחרון בתחום דיני משפחה.

ציינתי שכלל לא מדובר על סמנטיקה כפי שחלק מאנשי המקצוע כתבו לי. המטרה בדברי כבוד השופט שוחט, בהתאם להמלצות ועדת שניט, היא חכמה ופשוטה - להביא לסיום  התחרות המיותרת והנפיצה על קבלת הגדרה הורית מועדפת כגון 'משמורן ראשי ומשני', אשר אין לה עניין או חצי עניין עם טובת הילד. לא עוד הגדרות של הורה סוג א' והורה סוג ב', לא עוד הורה ראשי לעומת הורה משני, לא עוד הורה מרכזי/עיקרי.

עד אז, כאשר השופט היה שולח את ההורים לשם עריכת תסקיר ברווחה ומבקש שהעו"סית לסדרי דין תגיש המלצות על משמורת, השופט הוא זה שבעצם הכריז על פתיחת 'המלחמה' בין ההורים, משפטית ומשפחתית.

ההורים עברו בבית המשפט ובתהליך עריכת התסקיר התערבות שוחקת, בה כל אחד מהם הבין - לעיתים בעצת עורך דינו - שעליו להוכיח שהוא הורה טוב יותר, ובעל עדיפות על פני ההורה האחר. במילים אחרות, המטרה היתה להילחם עד חורמה בהורה האחר, לעיתים על ידי שימוש בשפה אלימה, שימור הסכסוך וליבויו, התשה, ולעיתים אף תחת שימוש בצווי הרחקה שקריים ותלונות שווא. כל זאת על מנת 'לזכות' בהגדרה ההורית המועדפת.

הדבר היווה קרקע פורייה לשימוש לרעה בקטינים - כשהמאבק סובב סביב הילדים שמעולם לא ביקשו 'להתגרש' ממי מההורים, ושלא ביקשו לקחת צד ולצדד בהורה אחד כנגד ההורה האחר.

בראייה שלנו, המבוגרים, ובודאי אצל עורכי הדין למשפחה אשר התרגלו - תחת הנחיות השופטים - במשך שנים ארוכות למאבקים כה מיותרים בנוגע למי מההורים יוכתר כמנצח ומי ההורה שיוכתר כמפסיד - אנחנו רגילים להגדרות. מי המנצח? כך הורגלנו כולנו לחשוב לאורך השנים תחת השפה האדברסרית שמזמנת הכרעה סביב מנצח ומפסיד. אבל בראייה של טובת הילדים, וההורים עצמם, לא עוד!

במצב החדש, אם אין יותר שיח על המונח "משמורן", אם השופט כלל לא מבקש מהרווחה המלצות על מונח זה, אזי ירד מהשולחן מאבק אחד מיותר, עצים, רגשי ורב קונפליקטים. המטרה היא להגיע למצב בו ההורים יודעים מראש שגם אם הם הגיעו לבית המשפט (ותמיד עדיף גישור), לא יהיה דיון לגבי הגדרות הוריות!

השופטים, העו"סיות לסדרי דין, והמגשרים, כבר אימצו את הגישה שמתן הגדרה של "אחריות הורית משותפת" היא הדרך הנכונה להבהיר להורים, עוד בתחילת הדרך, ששניהם חשובים לילד, אחראים לו, ושהם נשארים אמא ואבא גם לאחר הגירושין, ללא קשר לחלוקת זמני השהות וללא השפעה על המזונות.  

על מנת לקדם את טובת הילדים בראייה זו, יש צורך בהקפדה של שופטי בתי המשפט למשפחה לנושא השימוש במונחים. כולל הסברים לעורכי הדין במידת הצורך.

לכן, כאשר קראתי לאחרונה את ההחלטה של כבוד השופטת מרגלית ביטון לרישום הילדה למוסד החינוכי, בו כתבה כבודה: "הקטינה **** הינה כאמור פעוטה כבת שנה, וביתה של האם ב***** משמש כביתה המרכזי" הבנתי שחשיבות פסק דינו של כבוד השופט שוחט כנראה לא מספיק ברורה לכלל העוסקים במלאכה. לכן, בחרתי להסביר סוגיה חשובה זו פעם נוספת.

עובדתית, מעשית, בתא המשפחתי הנדון הילדה שוהה רוב הזמן אצל האם וכמעט רק אצלה. אין על כך דיון. אלו זמני השהות בשלב זה, וגם אם בעתיד הם יורחבו, נניח ל 6/8, הדבר כלל לא ישנה מציאות עובדתית זו. אז מדוע כה צרם לי השימוש במונח "בית מרכזי"?

השאלה היא מדוע צריך לחזור אחורה ולהשתמש במונח שמסמן מעמדות הוריים? מונח ששוב יהווה כר פורה שייתכן שיביא למריבות מיותרות בין ההורים? האם לא הובנה המהות של פסק דינו של כבוד השופט שוחט?

ברגע שכבודה סימנה ורשמה את אחד ההורים כמועדף, שביתו הוא הבית העיקרי (ושוב, עובדתית זה נכון, זאת המציאות), היא בעצם אומרת להורים: 'הנה, אני בעצמי נותנת לכם (אולי בעידוד עורכי הדין) סיבה להתחיל במאבק, אני זאת ששולחת אתכם לוויכוחים על גבה של הילדה'. אני די בטוח שלא זו היתה הכוונה של כבודה, אולם לעיתים חוסר תשומת לב לסמנטיקה ולהשלכותיה המעשיות קריטי בתיקי משפחה.

האם בכל המקרים שימוש במונחים של מעמדות הוריים יביא למריבות?

יש הורים שהשימוש במונח "בית עיקרי" כלל לא ישנה להם. הם לא יריבו בגללו. אך יש הורים שמבחינתם מונח זה יהווה פתח למאבקים מתמשכים.

בהחלט ייתכן שהאם תראה בהגדרה זו 'אישור' להורותה המועדפת, תחוש לגיטימציה 'פורמלית' לקבל החלטות בנושאים מהותיים לבדה - החלטות שההורים חייבים לקבל יחדיו תחת האפוטרופסות המשותפת - והנה הגענו למריבות מיותרות שיכולנו למנוע מראש!

לגבי האב, ייתכן ומונח זה יחזק את תפיסתו כהורה משני, מסר גרוע מבחינה חברתית, ערכית ומשפחתית. האם אנו רוצים שאבות יקבלו מסר חברתי שהורותם היה תמיד במקום שני או משני? האם עמדה זו תחזק את הקשר שלו עם הילד? תצמצם את המקרים של 'אבות נעלמים לילדם' אשר התייאשו מיחס המערכת להורותם ומהמבחנים המרובים שהם נדרשים לעבור.

לשם הדיון, נניח שרק אצל 10% מההורים בהליכים משפטיים שימוש במונח זה יוביל לוויכוחים. נשאלת השאלה, מדוע זה נחוץ? למה לפתוח פתח למאבקים כה נפיצים וכה מיותרים?

מה כבודה כן יכלה לרשום?

במקרים שכאלו אפשר לרשום שהילדה תלמד במוסדות החינוך במקום מגורי האם, ללא שימוש בהגדרות הוריות מפלות/מלחמתיות.

דוגמאות לפסיקה שכן פועלת לצמצום הויכוחים הלא הכרחיים וטובת הילדים:

כבוד השופטת כ"ץ (פסק הדין בתלה"מ 76818-09-24): אמירה חד משמעית לנושא ההגדרות ההוריות (סעיף 42) לאור בקשת האב שביתו יוגדר כ"בית מרכזי:

"בהקשר לכך יוסף, בראי צמצום השיח בפסיקה ובחקיקה על אודות משמורת קטינים והעברת מרכז הכובד ושימת הלב לחלוקת זמני שהות, כי ראוי להימנע משימוש במושגים מעוררי קונפליקט מעולם "המשמורת", כגון "בית עיקרי" / "בית מרכזי", אשר עלול להוביל את ההורים להיאבק, להילחם על תווית ההורה המועדף – "העיקרי" / "המשמורן".

כבוד השופטת גלעד משולם (תלה"מ 13743-07-23) מעירה (סעיף 12) לעו"ד של האם על שימוש במונחים ישנים שמקומם כבר לא בבתי המשפט למשפחה:

"קודם לדיון יש להסיר אבן נגף. האם עתרה לקבוע את "משמורת הקטין" בחזקתה בלבד ולשנות את "הסדרי הראיה" עם האב, דומה שכיום היגדים אלה פסו מן העולם "...הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים להבדיל ממשמורת - ולחלוקת זמני השהות" (סג"נ, כבוד השופטת שוחט, עמ"ש (תל אביב-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק' (18.5.2021), פסקה 8).  לפיכך, פסק דין זה נוקט במונחים אחריות הורית וחלוקת זמני שהות".

• גיא רוה משמש כיו"ר עמותת "הורות משותפת=טובת הילד"

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.