בעל מכוני צילומי שיניים חויב לפצות את שותפו בפסק בוררות שניתן לפני כשנה. בית המשפט דחה את בקשת הביטול שהגיש לאחר שלא הוכיח שמתקיימת אחת מעילות הביטול שבחוק
שני שותפים עסקיים שהפעילו מכונים לצילומי שיניים פנו לבורר על מנת שיכריע במחלוקת כספית ביניהם. הבורר קיבל את עמדת אחד השותפים וחייב את השני לפצות אותו במיליוני שקלים. הצד שהפסיד ביקש לבטל את פסק הבוררות אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו ואישר את הפסק. לאחרונה נדחתה גם בקשת רשות ערעור שהגיש לעליון.
השותפות בין הצדדים החלה בשנת 2010. אחד מהם הציע אז לשני להיכנס כמשקיע במכונים והאחרון הכניס סכום של כ-4.1 מיליון שקל. אך לאחר מכן גילה המשקיע שהעסק בחובות חמורים. על אף ניסיונותיו לחלץ את העסק מהחובות הם רק גדלו.
הסכסוך כאמור הגיע לבוררות ובינואר 2018 חייב הבורר את השותף לשלם למשקיע כ-5.3 מיליון שקל. בין היתר נקבע כי התנהלותו העסקית כלפיו הייתה לא ראויה בלשון המעטה.
לאחר מתן פסק הבוררות פנה השותף לבית המשפט המחוזי וביקש למנות בורר על מנת שהוא יוכל לערער על פסק הבוררות. זאת, בהתאם לקיומו של הסדר ערעור בפני בורר בין הצדדים. בקשתו התקבלה ובית המשפט מינה בורר.
ואולם, הערעור לא הוגש בפועל ותחת זאת ביקש השותף מבית המשפט לבטל את פסק הבוררות. המשקיע ביקש מצדו למחוק על הסף את בקשת הביטול ולאשר את הפסק.
המשקיע, שיוצג על ידי עו״ד תמיר בר זאב, טען כי מאחר שהצדדים הסכימו על הליך של ערעור בפני בורר, חל על ההליך סעיף המגביל את ביטול הפסק. לדבריו, הביטול אפשרי על פי החוק רק בהתקיים אחת משתי עילות: הפסק מנוגד לתקנת הציבור וקיימת עילה שעל פיה בית המשפט היה מבטל פסק דין סופי.
הוא הדגיש כי הגבלה זו תקפה אף שהשותף ויתר בסופו של דבר על זכות הערעור ולא הגיש את הערעור בפועל. לדבריו, השותף התייחס בבקשת הביטול רק לעילה האחרונה מבין השתיים וגם זאת באופן סתמי ולא מבוסס.
השותף, שיוצג על ידי עו״ד עקיבא מאיר, השיב כי ההימנעות ממימושה בפועל של זכות הערעור מותירה בידיו את האפשרות להגיש בקשה לביטול הנסמכת על כל עשר עילות הביטול המנויות בחוק. הוא הסביר כי לא יכול היה לממן הליך ערעור בפני בורר בשל חסרון הכיס שגרם לו המשקיע והדבר מקנה לו זכות לבקש לבטל את הפסק.
לא תכנית כבקשתך
אך בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המשקיע ואישר את פסק הבוררות. סגנית נשיא בית המשפט, השופטת יהודית שבח, הבהירה כי הוראות החוק שעוסקות בהגבלת אפשרות הביטול במקרה של הסכמה על ערעור בפני בורר חלות גם על פסק בוררות שיש לגביו זכות ערעור אך זו לא נוצלה בפועל. לדבריה המבחן הוא קיומה של הסכמה בדבר זכות ערעור להבדיל ממימושה של זכות זו. השופטת קבעה שמאחר שהשותף לא הוכיח אף אחת משתי העילות הקבועות בחוק אין בסיס לביטול הפסק.
השופטת הדגישה כי משפנה השותף לאפיק הערעור הוא אינו יכול לסגת ממנו ולבחור בהליך ביטול רק משום שהבורר שמונה לא מוצא חן בעיניו או ששכרו גבוה מדי או מכל סיבה אחרת. לא מדובר בתכנית ״כבקשתך״, כתבה. היא חייבה את השותף בהוצאות בסך 15,000 שקל.
לאחרונה דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור שהגיש האיש על פסק הדין.
לפסק הדין המלא בתיק 39174-09-18
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין