שתי החברות ניהלו מו"מ על נכס של נספה שואה בצפון הארץ מבלי ליידע את היורש החוקי, ובסופו החליטו להשיב לו כסף במקום קרקע חלופית. ביהמ"ש קיבל את תביעת משפחתו.
בשנת 1935, הוריו של נער אוקראיני בן 16 שלחו אותו לארץ ישראל בשל האנטישמיות בארצם. מאוחר יותר כל משפחתו נרצחה על ידי הנאצים ועוזריהם, ביניהם גם דוד שהוריש לו בין היתר חלקת אדמה ברמת ישי, אותה רכש בזמנו מחברת קהילת ציון אמריקאית (קצ"א).
בשנת 2006 הוקמה החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה, במטרה לאתר נכסים ולהשיבם ליורשים בצירוף הפירות שצמחו מהם.
בינתיים הנער תקע יתד בישראל, הקים משפחה והגיע לגבורות. בשנת 2007 הוא פנה אל החברה לאיתור והשבת נכסים. בינואר 2009 הוא זומן לתחקיר, והחברה שוכנעה שהוא אכן יורשו של הדוד שנספה בשואה והשאיר אחריו חלקת אדמה.
3 שנים לאחר מכן החברה הודיעה לו כי הוחלט שיקבל כסף במקום הקרקע. האיש סירב וביקש קרקע חלופית, בטענה שהסכום שהוא אמור לקבל מהווה כשליש משווי המגרש. אלא שהחברה ענתה בשלילה וטענה כי קק"ל לא איתרה קרקע כזו.
משום מה החברה לא טרחה לספר לו על מו"מ שערכה ב-2009 עם קק"ל, בסופו סוכם שהאחרונה לא תחזיר קרקעות אלא תשלם כסף לפי שמאות מוסכמת.
לפני כשנתיים הוא נפטר בהיותו בן 96. בסמוך לכך הגישו יורשיו תביעה בביהמ"ש המחוזי בחיפה נגד קק"ל ונגד החברה לאיתור והשבה, בה דרשו קרקע חלופית או את שווי ערכה במועד מתן ההחלטה בעניינו (ינואר 2012).
התובעים טענו כי הנתבעות נהגו בחוסר תום לב והיו חייבות לעשות כל מאמץ אפשרי להשיב את הנכס או קרקע חלופית במקומו, ולא להסתפק בתחליף תשלום ללא הסכמת בעל הזכות.
בחרה בדרך הפשוטה
ואכן, השופטת ריבי למלשטריך-לטר הגיעה למסקנה שהנתבעות הפרו את חובתן כלפי היורשים. על החברה להשבה הוטלו 75% מהאחריות ואילו על קק"ל 25% על קק"ל.
לאורך פסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על שני הגופים. "חברת ההשבה לא הביאה מטעמה כל עד שלקח חלק במשא ומתן מול קק"ל, ולא ניתנה כל עדות על שיקוליה, ומדוע לא עמדה על קיום ההתחייבות של קק"ל כלפי יורשי הנעדרים", כתבה השופטת.
כמו כן, השופטת הזכירה שקק"ל טענה באופן גורף שאין לה קרקע חלופית עבור כל 28 בעלי הנכסים שנרכשו מקצ"א. השופטת סברה כי "עמדה זו היא עמדה מתחמקת, מיתממת, שאיננה עולה בקנה אחד עם התחייבויותיה המפורשות הקודמות".
לגבי החברה, השופטת הבהירה כי כנאמנת הזכויות של הנעדרים ויורשיהם, לא הייתה לה כל זכות לוותר על החזרת הקרקע, ובטח שלא להסתמך על טענות קק"ל מבלי לבדוק אותן.
כמו כן, השופטת ציינה כי החברה הייתה חייבת לשתף את המנוח בכך שמתקיים מו"מ מול קק"ל לגבי הנכס שלו. "החברה להשבה בחרה בדרך הקצרה והפשוטה מבחינתה, קבלת שווי כספי בתאריך שרירותי חד פעמי, ובכך נגסה בזכויות יורשי הנעדרים", כתבה.
בסיכומו של דבר הנתבעים חויבו לאפשר לתובעים לבחור בין קרקע חלופית שוות ערך לבין קבלת שווי הנכס בערכי השמאות של ינואר 2012. התובעים יזכו בהוצאות משפט בסך 24,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד וו.סלומונוב
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד ס. פאוקר
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד א. פורת
עו"ד מרגלית הרפז
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין