לפסק הדין בעניין נמני ואח' נ' לחיאני ואח'
בני זוג ששכרו דירה מחברת בנייה שניהל ראש עיריית בת ים, שלמה לחיאני, טענו כי החברה פעלה לפינויים, למרות שראש העיר התחייב למכור להם את הדירה בהסכם שערכו עמו בעל פה, והגישו תביעה נגד הפינוי. לחיאני טען, כי לא היו דברים מעולם. מה קבע ביהמ"ש?
בשנת 2002 חברת הבנייה אלשב השכירה לבני זוג דירת דופלקס בפרויקט מגורים שבנתה על חוף העיר בת ים, בתקופה בה מנהל החברה היה שלמה לחיאני, ראש עיריית בת ים. אלא שבשנת 2007, החלה החברה לפעול לפינוי בני הזוג מהדירה, כיוון שלא שילמו לה שכירות שהסתכמה ב 104,527 שקלים. לאחר ששילמו בני הזוג את החוב וחתמו עם החברה על הסכם לדחיית מועד הפינוי בשלושה חודשים, טענו השניים, כי הגיעו לפגישה במשרדו של לחיאני, ושם סיכמו בעל פה, כי יירכשו את הדירה, אך בניגוד להסכם זה, חידשה החברה את הליכי הפינוי נגדם בשנת 2009.
לפיכך, הגישו בני הזוג תביעה נגד החברה, לחיאני ואשתו לבית המשפט המחוזי מרכז, בטענה כי אין לסלקם מהדירה, שכן נערך בינם לבין לחיאני הסכם מכר בעל פה, שיש לו תוקף מחייב.
התובעים טענו, כי עוד בשנת 2002 התחייב לחיאני לשמור להם את הזכות לקנות את הדירה, ובהסתמך על התחייבות זו השקיעו בשיפוצה כ 150,000 שקל. כן טענו, כי חתמו על הסכם הפינוי ה'דרקוני' רק משום שהיו לחוצים מהפינוי, ובכל מקרה, הסכם המכר שנערך בעל פה לאחר מכן ביטל את הפינוי. לטענתם, בהסכם המכר התחייב לחיאני למכור להם את הדירה תמורת 650,000 דולר, והם הסכימו כי תשלומי השכירות יהיו על חשבון רכישת הדירה ואף לחצו לאחר מכן ידיים ואיחלו האחד לשני מזל טוב ובהצלחה. לטענתם, שילמו ללחיאני 268,400 דולר במזומן, אלא שנוכח יחסי החברות ההדוקים עמו, לא ביקשו על כך אישור או קבלה. לטענתם, למרות שההסכם נערך בעל פה, יש לתת לו תוקף מחייב שכן 'זעקת ההגינות' מצדיקה זאת.
לחיאני והחברה טענו בין היתר, כי מעולם לא הובטח לתובעים כי יוכלו לרכוש את הדירה וכי לא מדובר במקרה המצדיק סטייה מהדרישה כי הסכם מקרקעין ייערך בכתב. כן נטען, כי הטענה בדבר הרכישה הועלתה לראשונה רק לאחר שהוגשה נגד התובעים תביעת הפינוי, וזאת במטרה לדחות את פינויים. עוד הכחישו, כי הועברו להם על החשבון אי אילו סכומים, והוסיפו כי ההסכם פינוי עליו חתמו התובעים גובר על ההסכם הלכאורי בעל פה.
חייבים מסמך בכתב
השופט יעקב שינמן דחה את התביעה, לאחר שקבע כי לא נכרת בין הצדדים הסכם למכירת הדירה, וגם אם היה הסכם שכזה, הוא אינו עונה על דרישות החוק.
נקבע, כי התובעים לא הצליחו להוכיח התחייבות מצד לחיאני למכור להם את הדירה, הן משום שטענתם הועלתה בלשון רפה והן לאור ההסכמים המאוחרים עליהם כן חתמו. בנוסף לכך, נפסק, כי שהתחייבות שכזו, מן הראוי שתעלה על הכתב.
באשר לטענה כי נערך הסכם מכר בעל פה, נפסק כי אמנם התובעים נפגשו עם לחיאני, אולם לא הוכח בשום צורה כי הגיעו באותה פגישה להסכמה בדבר מכירת הדירה. ייתכן, קבע השופט, כי הצדדים הגיעו לאיזושהי הסכמה כללית לקיומה של אפשרות למכור לתובעים את הדירה, אולם לא התקיים כאן הסכם מכר מחייב, כנדרש על פי חוק.
ראשית נקבע, כי הטענה שהסכימו לערוך הסכם בעל פה בשל יחסי הקרבה והידידות עם לחיאני מופרכת ואינה הגיונית, באשר באותה עת כבר נקטה נגדיהם החברה שניהל בהליכי פינוי, ועל כן קשה להבין כיצד טוענים התובעים כי שררו ביניהם יחסי אמון וחברות בשעה שמתנהלים נגדם הליכים שכאלה.
שנית, נקבע כי כשהתובעים רצו לעגן את ההסכמות ביניהם ולהבטיח את זכויותיהם, הם עשו זאת בכתב, כך עשו בהסכם השכירות וכך עשו בהסכם הפינוי, הייתכן כי חתמו על שני הסכמים אלה, אולם הסכם חשוב ובעל משמעות כלכלית כה מהותית, לא ייערך בכתב? במיוחד כשהיו מודעים לכך שעל מנת שהסכם מכר מקרקעין יהיה תקף עליו להיות בכתב?! תמה השופט.
השופט אמנם ציין, כי ככל הנוגע להעברת הכספים לידיהם, גרסת הנתבעים נגועה בסתירות, אולם אין בכך כדי להצדיק אכיפת הסכם מכר מקרקעין שנערך בעל פה, כשלא התקיים כל חריג נדיר המצדיק סטייה מהוראות החוק, ואף להיפך-
"נסיבות המקרה דווקא חייבו דרישה של כתב, שכן במועד בו נערכה הפגישה בין הצדדים, כבר ניתן פס"ד לפינוי וסילוק ידם של התובעים מהדירה, והופעלו כנגדם הליכי הוצאה לפועל, ואף נחתם על ידם הסכם הפינוי. על רקע אלה, הצורך במסמך בכתב אשר יעגן את ההסכמות בין הצדדים הוא לא רק צורך אלא הכרח, אך התובעים בחרו מטעמים השמורים עימם, שלא הובהרו ואם הובהרו לא הובנו, להמשיך ולערוך הסכמים בע"פ בניגוד להסכמים עליהם חתמו, גם לאחר שנוכחו כי הנתבעים- כך לטענתם, מפרים השקם וערב, את התחייבוית שנתנו להם בעבר בע"פ."|, כתב השופט ודחה את התביעה כאמור, תוך חיוב התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 36,000 שקל.
לפסק הדין בעניין נמני ואח' נ' לחיאני ואח'
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.