בגלל שטסה לבקר את בנה: גורשה מהארץ בהיריון מתקדם - פסקדין
ערר בהול שהגישה האזרחית הזרה הנשואה לישראלי טרף את הקלפים, ורישיונה הוארך לעת עתה. האם ניתן לקיים "מרכז חיים" ב-2 מדינות שונות?
יכולה לנשום לרווחה: אזרחית זרה הנשואה לישראלי, שעמדה בפני סכנת גירוש כשהיא בהיריון מתקדם, פנתה בערר בהול לבית הדין לעררים שבחיפה, באמצעות עו"ד מאיה וייס-טמיר. ההליך הסתיים בהסכמת בני הזוג ורשות האוכלוסין להארכת רישיונה בחצי שנה נוספת, לה נתן הדיין ד"ר יוסף ברדא תוקף של פסק דין. הסיפור מציף את השאלה כיצד בוחנים "מרכז חיים בישראל" בעת המודרנית, בה ניתן לשלב שהות בשתי מדינות במקביל.
העוררת היא נתינה זרה הנשואה לישראלי. לבני הזוג ילדה משותפת כבת שנתיים, כשנכון למועד החלטת הגירוש – הייתה האישה בהיריון מתקדם, בסיכון גבוה, על בנם. תחילת הפרשה באוגוסט 2023, אז הוגשה בקשת השניים להסדרת מעמד האישה מתוקף נישואיה לישראלי. במאי 2024 היא קיבלה רישיון א/5 לשנה, במהלכה טסה מעת לעת לחו"ל, יחד עם בעלה ובתם, לצורך ביקור בנה המתבגר ברוסיה.
על רקע יציאותיה מישראל הוחלט ברשות האוכלוסין וההגירה להאריך את רישיונה לפעם נוספת, אך רק בחצי שנה "וזאת לצורך בחינת כנות הקשר וקיומו של מרכז חיים משותף בישראל". אלא שגם בששת החודשים הללו נמצא שבני הזוג יצאו מהארץ, ולכן נטען כי במהלך השנה האחרונה לא הוכח על-ידם שקיים מרכז חיים בישראל, זאת לאור משך הזמן המצטבר של שהותם בחו"ל. בנסיבות אלה חרצה הרשות את גורל האישה לגירוש: נקבע שעליה לעזוב תוך שבועיים, כאמור כשהיא נמצאת בהיריון מתקדם בסיכון גבוה, ותוך שמותירה אחריה ילדה קטנה בישראל.
מנימוקי ההחלטה, שניתנה בפברואר האחרון, עלה כי הרשות לא ראתה במטרת היציאה מישראל – ביקור בנה של העוררת – או בהריונה, נסיבות המצדיקות סטייה מנוהל מתן מעמד לבן-זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי.
ובינתיים: פורצת מלחמה
בשלב זה פנו בני הזוג בערר בהול לבית הדין לעררים, בניסיון למנוע את רוע הגזרה. סביב אותה תקופה אף החל מבצע "שאגת הארי", מה שרק חידד את הצורך של העוררת - תושבת הצפון המופגז - באשרה שתעניק לה זכויות סוציאליות.
עיקר טענת בני הזוג בערר הייתה שהחלטת הרשות לגירוש האישה מישראל תוך שבועיים, כשהיא לקראת לידה, שגויה מן היסוד, פוגענית ובלתי מידתית, ואינה מעוגנת בנהלים או בחוק. נטען שמלכתחילה לא הייתה כוונה מצד בני הזוג להעביר את מרכז חייהם למדינה אחרת (רוסיה), ונסיעותיהם היו רק לצורך ביקור בנה של העוררת.
לחלופין טענו בני הזוג, באמצעות באת-כוחם, שלכל היותר הייתה הרשות צריכה לקבוע שיש להם שני מרכזי חיים, כאשר אין האחד מפחית מקיומו של השני. הטענה היא שלאור העובדה שאין בחוק או בנהלים מכוחם פועלת הרשות קביעה קונקרטית שלפיה מתחייב מרכז חיים בישראל בלבד, היה על הרשות לקבל את בקשתם להמשך הליך מדורג, ולהארכת אשרת א/5.
בסופו של יום התכנסו הצדדים להסכמה שלפיה, על רקע טענותיהם כבדות המשקל של בני הזוג, העוררת לא תגורש לאלתר אלא רישיונה יוארך בחצי שנה, תוך בחינה נוספת של מרכז החיים וכנות הקשר. ההארכה מצטרפת לתקופה הקודמת בה החזיקה באשרה, מבלי להתחיל בהליך מחדש.
לאחרונה ניתן כאמור תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ובכך הוסרה עננת הגירוש מעל האישה - לפחות לעת עתה - לרשמית.
- ב"כ העוררים: עו"ד מאיה וייס-טמיר
- ב"כ המשיבה: עו"ד יונתן דובינסקי
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.
