עדים רבים הצהירו בזה אחר זה כי האם התחייבה להעביר את הזכויות למי שיתגייס להציל את הנחלה. בפועל, היא לא עמדה בהבטחה והגישה תביעת פינוי נגד הבת שמכרה את הדירה שלה כדי לסייע לה.
בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעת פינוי שהגישה אם נגד בתה המתגוררת בבית שבמשק שלה. בתוך כך התקבלה תביעת הבת להצהיר כי היא זכאית להתגורר בו לצמיתות ואמה לא רשאית לפנות אותה משם אלא אם תשלם לה סכום שמשקף את שוויו הנוכחי. בפסק הדין שניתן על-ידי השופט פליקס גורודצקי נקבע כי שלל עדויות וראיות העלו בבירור שהאם הבטיחה לבתה את הזכויות בבית תמורת סילוק חובות שהעמידו את המשק בסכנה.
לפי גרסת הבת, היא ובעלה לשעבר עברו לבית ב-2005 בכפוף להתחייבות של אמה לאפשר להם לגור בו בקביעות ולהעביר להם את הזכויות במשק לאחר פטירתה. הסיכום גובש בעקבות מצבו הקשה של המשק, שנקלע לחובות של יותר מ-600 אלף שקל ועמד בפני מימוש. אמה ביקשה עזרה מהילדים, תוך שהבטיחה כי מי שיתגייס להצלת המשק יקבל את הזכויות.
הבת טענה כי היא היחידה שנרתמה לעזור, ומיהרה למכור את הדירה שלה ושל בעלה. בסופו של דבר, בעקבות משא ומתן שהוביל להפחתה משמעותית של החובות היא שילמה כ-116 אלף שקל.
הבת ציינה כי מאחר שמדובר באמא שלה לא נערך ביניהן הסכם והיא האמינה בלב שלם שתעמוד בהתחייבותה. בפועל, לאחר שמערכת היחסים ביניהן הידרדרה היא הגישה נגדה תביעת פינוי כנקמה.
הבת טענה כי אם תפונה מהבית היא וארבעת ילדיה יישארו ללא קורת גג או אפשרות לרכוש בית. על כן, ביקשה להכיר בזכותה להמשיך לגור בו ולקבל את הזכויות במשק או לכל הפחות פיצוי בשווי ריאלי של דירה חלופית.
האם טענה לעומת זאת כי היא רשאית להפקיע את הרשות הזמנית שנתנה לבתה לגור בבית עקב התנהלות בעייתית שמפרה את שלוותה. בתוך כך היא הכחישה בתוקף שהתחייבה לאפשר לה לגור שם באופן קבוע ולקבל את הזכויות במשק, תוך שהדגישה כי כלל לא הייתה זקוקה לעזרה בכיסוי החובות.
לבסוף היא ציינה כי בתה האחראית הבלעדית לכל נזק שייגרם לה עקב התנהלותה הפזיזה והלקויה, ואף תבעה ממנה דמי שכירות של 252 אלף שקל.
הסכם משפחתי מחייב
השופט פליקס גורודצקי דחה את טענת האם כי הייתה לה יכולת לפרוע את החובות. השופט ציין כי בתקופה הרלוונטית היא השתכרה 5,000-6,000 שקל בחודש ובמסגרת ההליך שהתנהל לגבי המשק הצהירה בעצמה על מצבה הכלכלי קשה.
השופט הוסיף כי שורה של עדים, כולל בנותיה האחרות והגרוש של בתה, אישרו שפנתה לעזרתם והתחייבה להעניק את הבית והמשק למי שיציל אותו – כשבסופו של דבר הבת הרימה את הכפפה.
אמנם, האם ובתה לא ערכו מסמך כתוב, אך העדויות, הראיות להעברת הכספים והעובדה שהבת התגוררה בבית כ-11 שנים ללא הפרעה – כל אלה מעידים על הסכם פנים-משפחתי מחייב שהופר על ידי האם בהגשת תביעותיה הנוכחיות.
השופט ציין לבסוף כי אף שהבת זכאית לזכויות במשק הסעד לא אפשרי בשל התנגדות מצד רשות מקרקעי ישראל. על כן נקבע כי הבת תוכל להמשיך לגור בבית בקביעות או לחילופין יהיה על האם לשלם לה את שוויו הנוכחי תמורת פינוי. האם חויבה בהוצאות משפט של 70 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין