מאת: עו"ד אורי לונטר
להחלטה בעניין הזוכה נ' החייב
שמאי מקרקעין שנתבע על רשלנות מקצועית, הגיע להסכם עם הלקוח, בו התחייב לשלם לו פיצוי של 30 אלף שקל תוך 30 יום. השמאי אמנם שילם את הפיצוי, אבל באיחור של יותר מחודש. האם הלקוח יזכה גם בפיצוי מוסכם של 25 אלף שקל? לאחרונה פורסמה החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתיק.
שמאי מקרקעין נתבע על רשלנות. השמאי עירב בתביעה את חברת הביטוח שביטחה על אחריות מקצועית, וכך הגיע השמאי להסכם פשרה עם התובע: הוא לא יודה בטענות נגדו אך ישלם לתובע 30 אלף שקל תוך 30 יום. עוד הוסכם שאם אחד הצדדים יפר את ההסכם, הוא יפצה את הצד השני בפיצוי מוסכם של 25 אלף שקל.
בפברואר 2013 בית משפט השלום בנצרת אישר את הסכם הפשרה והוא קיבל תוקף של פסק דין. אלא שבפועל, השמאי שילם את חובו כלפי התובע רק בחלוף כ-70 יום, כלומר, באיחור של 40 יום.
לטענת התובע, השמאי נאות לשלם לו את הפיצוי רק לאחר שבא כוחו התערב ושלח לו התראה שבה דרש בנוסף לתשלום גם את הפיצוי המוסכם. עם זאת, השמאי סירב לשלם את הפיצוי המוסכם בשל האיחור בתשלום.
לכן התובע פתח נגדו תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. השמאי, מצידו טען שפרע את כל החוב כלפי התובע.
השמאי טען בפני רשמת ההוצאה לפועל, מיכל ברלינר-לוי, שהדרישה לפיצוי מוסכם מקומה בבית המשפט, אשר צריך להכריע אם האיחור הקל בתשלום מהווה הפרה של הסכם הפשרה. עוד טען כי התובע נהג בחוסר תום לב, כיוון שבסופו של יום, קיבל את הפיצוי.
התובע מצידו, טען שההסכם בינו לבין השמאי היה חד וברור: הוא היה אמור להעביר לו את הפיצוי תוך 30 יום, ומשלא עשה כן, הרי שלא עמד בתנאי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ולכן המקום הטבעי להיפרע ממנו הוא לשכת ההוצאה לפועל.
איחור משמעותי
הרשמת ברלינר-לוי קבעה שמרגע שהשמאי הודה שביצע את התשלום באיחור, הוא גם הודה שלא ציית להסכם שהפך לפסק דין ולמעשה הפר אותו. לכן, כעמדת התובע, בירור הסוגייה מקומה בהוצאה לפועל, ואין צורך בהליך משפטי נוסף. לדבריה, איחור של 40 יום הוא אינו איחור של מה בכך, זהו איחור משמעותי - כפל התקופה שנקבעה בהסכם.
עוד הדגישה הרשמת ששני הצדדים היו מיוצגים בהליכים כאשר לצדו של השמאי עמדה חברת הביטוח, אשר מודעת היטב למשמעות ההתחייבות שנטל עליו.
הרשמת פסקה שדרישת התובע לקבל את כספי הפיצוי המוסכם לנוכח הפרת ההסכם היא דרישה לגיטימית ביותר: "בעל דין אינו חייב לספוג פגיעה כספית או להסכים לנסיון שלא לקיים חיוב חוזי", ציטטה הרשמת מתוך פסק דין של בג"ץ.
לבסוף הרשמת הדגישה, כי השמאי או חברת הביטוח כלל לא דאגו להסביר מדוע איחרו בתשלום או לכל הפחות לא פנו לתובע אישית בבקשה להארכת זמן. משכך קבעה הרשמת שהתובע זכאי לפיצוי המוסכם.
להחלטה בעניין הזוכה נ' החייב
* עו"ד אורי לונטר ממשרד מוריאנו לונטר, עורכי דין , עוסק בתחום ההוצאה לפועל ודיני פשיטות רגל
**הכותב לא ייצג בתיק
***שמות באי הכח לא צוינו בהחלטה.
****המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: הוצאה לפועל
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.