אחרי 65 שנים בדירה: הוכר כבעליה

ב-1961 קנה הקשיש את הדירה בתל אביב, ומאז החזיק בה ברציפות. יורשי המוכר טענו כי הסכם הרכישה זויף, אך השופטת קבעה שזו ספקולציה

זה לקח עשרות שנים, אבל לבסוף קרה: קשיש שרכש בתחילת שנות השישים דירה בתל אביב הוכר לאחרונה בבית המשפט המחוזי בעיר כבעליה. השופטת עינת רביד דחתה את ניסיון יורשי המוכרים לערער על תוקף המכירה, בין היתר באמצעות העלאת טענות להתיישנות, שיהוי וזיוף הסכם המכר.

בשנת 1953 רכש אביהם של הנתבעים מעמידר את הדירה שברחוב קהילת לבוב. לגרסת התובע (91), בתחילת 1961 חתמו הוא ואשתו המנוחה על הסכם לרכישת הנכס, ושילמו במזומן. ב-1984 נפטר המוכר ואשתו ירשה את עיזבונו. היא מתה ב-2006, והנתבעים הם יורשיה.

אין מחלוקת שמאז 1961 ועד היום, משך 65 שנה, מחזיק הקשיש בדירה כבעלים ומשלם את חשבונותיה השוטפים. בתביעה שהגיש למחוזי בפברואר 2023, סיפר ש"עמידר" סירבה לבקשת עורך דינו להעביר את הזכויות בדירה על-שמו, ומכאן הצורך בהתערבות בית המשפט והצהרה עליו כבעלים.

לעומתו טענו יורשי אשת המוכר שהתביעה נגועה בהתיישנות ושיהוי, ומכאן שעליה להידחות. בתוך כך טענו הארבעה שהסכם המכר מ-1961, עליו מבוססת התביעה, למעשה זויף. טענה נוספת מטעמם הייתה שאפילו אם העסקה תקפה - הרי שהיא חלה רק ביחס לחלק של אביהם בנכס (50%), כאשר החצי של אימם שייך לה וליורשיה בלבד, מכוח הלכת השיתוף.

טענות בעלמא

השופטת רביד דחתה את טענות היורשים, אחת לאחת. אשר לטענת הזיוף, הוסבר שהיה עליהם לתמוך אותה בתצהיר ולהוכיחה, וכי אין די בהעלאת טענות בעלמא. "זאת ועוד", כתבה השופטת, "ליורשים אין כל ידיעה אישית, וטענותיהם הן בגדר ספקולציות שהועלו על ידם, שעה שכלל לא ידעו על קיומה של הדירה, ושעה שזאת מוחזקת על ידי התובע במשך עשרות שנים, והוא נוהג בה מנהג בעלים".

אשר לטענת ההתיישנות, השופטת קבעה שקמה לתובע בנסיבות העניין "נאמנות קונסטרוקטיבית" הדוחה את מירוץ ההתיישנות, על רקע הענקת התמורה למוכר וקבלת החזקה בת עשרות השנים בדירה. בעניין השיהוי הודגש שהתובע "לא הציג כל מצג לפיו מוותר על זכותו בנכס", וכי אדרבה - היורשים הם אלה שנקטו בשיהוי בטענתם לגבי זכויות אימם, שהועלתה רק במסגרת ההליך המשפטי.

ואולם גם טענה זו נדחתה על-ידי השופטת. היא חידדה שבמשך 22 השנים שחלפו מאז פטירת אבי הנתבעים ועד מות אימם, נמנעה האחרונה מלעמוד על זכויותיה בקשר לדירה. משכך, אין אפשרות לילדיה לטעון כעת שחצי מהדירה היה שייך לה מכוח הלכת השיתוף.

תביעת הקשיש התקבלה, והוא הוכר סוף סוף - לאחר 65 שנים בדירה - כבעליה הרשמי. הנתבעים חויבו לשלם לו הוצאות בסך 20 אלף שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד אהוד פורת
• ב"כ הנתבעים: עו"ד טל מתוק

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.