בשנת 2013 משרד הביטחון סירב להכיר בנכות נפשית של אשת קבע שעברה תקופה קשה במלחמת לבנון השנייה. השופט אורי גולדקורן מבימ"ש השלום בחיפה הפך את ההחלטה.
אשת קבע שהשתחררה מצה"ל בשנת 2010 לאחר שירות של כ-25 שנה, ביקשה להכיר בנכויות שונות, גם פיזיות וגם נפשיות. תפקידה האחרון היה תפקיד בכיר שכלל שירות אינטנסיבי בתקופת מלחמת לבנון השנייה (קיץ 2006).
טענתה הייתה כי מאז המלחמה היא סובלת מהפרעות נפשיות.
בתצהיר למשרד הביטחון היא ציינה בין היתר: "מאז המלחמה אני מתעוררת מידי לילה בשעה 02:00 לפנות בוקר, למעט כאשר אני נוטלת כדורי שינה... לאחר מלחמת לבנון בעקבות חוסר השינה, והלחץ הנפשי בו הייתי מצויה, הבחנתי כי אני סובלת מפגיעה בזיכרון, חוסר ריכוז, עייפות, עצבנות, איבוד שמחת חיים, בעיות בזוגיות".
בשנת 2013 קצין התגמולים במשרד הביטחון דחה את תביעתה להכרה בנכות הנפשית וקבע שאין קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין מצבה הנפשי, אולם קיבל את בקשתה להכרה בנכות בגין פגימה בשמיעה ודלקת קרום הלב.
באותה שנה היא הגישה בבימ"ש השלום בחיפה ערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה לנכות נפשית.
על סמך חוות דעת רפואית מטעמה, המערערת טענה כי קיים קשר של גרימה, או לפחות של החמרה, בין הפגיעה הנפשית לבין שירותה הצבאי.
בעוד שהמומחה מטעם המערערת סבר כי היא סובלת מ-PTSD חלקי (הפרעה פוסט טראומתית) ותגובה הסתגלותית עם מרכיבי חרדה ודיכאון, המומחה מטעם קצין התגמולים (המשיב) העריך שהיא סובלת מהפרעת הסתגלות בלבד.
גם בכל הקשור לתוצאה נתגלעה מחלוקת בין המומחים. המומחה מטעם המערערת העריך כי תנאי השירות גרמו ל-75% מהפגיעה הנפשית, ואילו המומחה מטעם המשיב סבר כי תנאי השירות לא גרמו לפגיעה ואף לא החמירו אותה.
גם החמרה היא נכות
השופט אורי גולדקורן סקר את תולדות חייה של המערערת, וכן את חוות הדעת הרפואיות השונות, ובסופו של דבר קיבל את הערעור.
בפסק הדין הזכיר השופט כי במהלך מלחמת לבנון השנייה שוגרו רקטות מלבנון לעבר חיפה וצפון הארץ, שקטלו חייהם של תושבים ופצעו עשרות, כולל חיילי חיל הים שנהרגו מפגיעת טיל אויב כשהיו על סיפונה של ספינת טילים.
השופט כתב כי "במרבית תקופת המלחמה שירתה המערערת ב****, ומטבע הדברים נחשפה לאווירה הקשה ורוויית המתח, שלא הייתה מוכרת עד אז בעורף בכלל***. עדות המערערת על אודות תנאי שירותה במהלך המלחמה, על אווירת חוסר הוודאות ועל היעדר תנאי מיגון מתאימים, לא נסתרה על-ידי המשיב, ואנו מקבלים אותה כלשונה".
יש לציין כי השופט התרשם כי המערערת סבלה מחרדות כבר מילדותה, ונחשפה למצבי חרדה גם לפני השירות וגם אחריו. אולם, בעיקרו של דבר הוא קבע כי "החשיפה לחרדה, אשר אירעה בעת מלחמת לבנון השנייה, החמירה את ביטויי החרדה". בהקשר זה השופט הזכיר כי המושג "החמרת מחלה" מהווה חלק מהגדרת "נכות" בחוק הנכים.
לפיכך, ולאחר "קיזוז" של אירועים קשים אחרים בחיי המערערת, השופט החליט שקיים קשר סיבתי של החמרה בשיעור של 40% בין תנאי השירות לבין מצבה הנפשי. המשיב חויב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 7,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד שחר המאירי
- ב"כ המשיב: עו"ד מראם עילבוני, פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
עו"ד שי פויירינג
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין