בן 60 שגסס למוות מסרטן ציווה את כל רכושו לרב בית הכנסת שלו, ולאחר יומיים נפטר. התנגדות ילדיו לקיום הצוואה נדחתה
בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה התנגדות של ילדים לצוואת אביהם, שבה ציווה האחרון את כל רכושו לרב בית הכנסת בו התפלל. השופטת מיכל דבירי רוזנבלט דחתה את התנגדות הילדים – שלא היו בקשר עם אביהם 30 שנה – וקבעה כי המנוח היה צלול בשעת החתימה על הצוואה כך שיש לקיימה.
המנוח היה חולה סרטן סופני. הוא אושפז בבית החולים בשלהי אוגוסט 2018 למשך כשלושה שבועות עד לפטירתו. יומיים לפני מותו המנוח חתם על צוואה שבמסגרתה נתן הוראות לרב בית הכנסת שלו מה לעשות ברכושו לאחר מותו, שעיקרן עריכת גמילות חסדים או שיפוץ בית הכנסת וכל דבר אחר שבשיקול דעתו.
לאחר פטירת המנוח הגישו ילדיו התנגדות לקיום הצוואה. לטענתם, אביהם לא היה כשיר מבחינה פיזית וקוגניטיבית לחתום על הצוואה לנוכח התרופות הרבות שנטל בגלל מצבו הרפואי. הם הפנו לחוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט, ובה נקבע כי יום לפני החתימה על הצוואה חלה אצל אביהם הידרדרות דרסטית, והוא לקה במצב פסיכוטי שלא חלף גם למחרת.
הרב, שביקש לקיים את הצוואה, טען מנגד כי המנוח לא היה בקשר עם ילדיו, שלא התעניינו בו, וטבעי שהעדיף להוריש את נכסיו לאנשי בית הכנסת שהיו הקרובים אליו ביותר. הרב הוסיף כי 10 ימים לפני מותו פנה המנוח לעורך דין וביקש לערוך צוואה, והוא הבין על מה חותם גם ביום החתימה.
"חולה, חלש, אך צלול"
תחילה קבעה השופטת דבירי רוזנבלט כי אין מחלוקת שהמנוח היה צלול כשנפגש עם עורך הדין, שהעיד כי ביום זה ביקש ממנו המנוח לערוך עבורו צוואה. לדברי עורך הדין, המנוח סיפר לו בזמן הביקור שיש לו ילדים שאינם בקשר עמו ומנגד, שיש לו קשר מיוחד עם הרב.
השופטת הוסיפה שגם הרב העיד כי המנוח שיתף אותו במצבו המשפחתי וגילה רצון לתת את רכושו לטובת החלפת הריהוט ושיפוץ המטבח בבית הכנסת. היא ציינה כי חבר נוסף של המנוח העיד כי "בית הכנסת היה כל החיים שלו".
לפיכך קבעה השופטת שתוכן הצוואה משקף את רצון המנוח "ואינו מעורר תמיהה וסימני שאלה". עם זאת היא הסבירה שקביעה זו אינה מספקת, ויש לבחון בנוסף האם המנוח היה כשיר ביום החתימה על הצוואה.
בסוגיה זו העדיפה השופטת את עדויות האנשים שפגשו במנוח ביום החתימה על הצוואה, על פני חוות דעת המומחה. היא כתבה כי למול חוות הדעת שמהווה רק הערכה, ניצבות עדויות קונקרטיות ואמינות של שלושה אנשים שפגשו את המנוח ביום החתימה על הצוואה, אשר העידו כי הוא היה אמנם חולה וחלש, אך צלול.
השופטת הוסיפה כי ביום שבו לשיטת המומחה המנוח לקה במצב פסיכוטי, המנוח חתם על הסכמה לקבלת עירוי דם. לדברי השופטת, מדובר בהוכחה לכך שהצוות הרפואי שטיפל במנוח ראה בו ככשיר לחתום על מסמך משפטי.
לפיכך ההתנגדות לצו קיום הצוואה נדחתה, והמתנגדים חויבו לשלם למבקש הוצאות בסך 15,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד שרית רחימי
- ב"כ המתנגדים: עו"ד ענבר שמואלי אבוהב ועו"ד מיטל נחמד
עו"ד מור דביר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין