רוכשי דירה גילו כי הדירה החדשה שלהם לא תואמת את המפרט שהציגה להם חברת הבנייה בעת המכירה. החברה טענה כי הרוכשים ויתרו בהסכם על הזכות לתבוע אותה על אי-התאמה, אך ביהמ"ש לא קיבל את הגישה הזו.
בית משפט השלום בירושלים חייב באחרונה את חברת הבנייה "יורו-ישראל" לשלם כ-120 אלף שקל, לאחר שמכרה דירה שאינה תואמת את המפרט שהוצג לרוכשים, וזאת למרות שוויתרו על זכות התביעה במקרה כזה. השופטת מרים קסלסי קבעה כי הנספח שכלל את סעיף הוויתור אינו חוקי, וביטלה אותו.
בני הזוג רכשו ב-2009 דירת דופלקס בגבעת זאב. לאחר שנכנסו לדירה הם גילו שיש פערים בין תוכנית הבנייה שהוצגה להם במכירה לבין הדירה שנבנתה בפועל, ואם לא די בכך יש בה ליקויים שונים, בין היתר בדלתות החדרים ובמיקום המדרגות שבין שתי הקומות. לדבריהם, הם פנו לחברת הבנייה פעמים רבות על מנת שתתקן את הליקויים, אולם היא תיקנה רק חלק.
בתביעה שהוגשה ב-2013, בעלי הדירה ביקשו להורות לחברה לשלם להם 431 אלף שקל כפיצוי עבור אי-ההתאמות, עלות תיקון הליקויים שהם ברי-תיקון כולל דיור חלופי, וכן פיצוי על עגמת הנפש וירידת ערך הדירה עקב קיומם של ליקויים שלא ניתנים לתיקון.
בתגובה, החברה טענה שסכום התביעה מופרז. לשיטתה, הרוכשים מנעו ממנה להשלים את התיקונים במטרה לתבוע ממנה כספים ולהתעשר על חשבונה. עוד היא הוסיפה כי להסכם הרכישה צורף נספח שקובע כי הרוכשים מוותרים על זכותם להעלות טענות בדבר חוסר התאמה בין מפרט הדירה לבין מצבה בפועל, ולכן הם כלל לא רשאים לתבוע אותה.
על מנת להכריע במחלוקות, בית המשפט מינה מומחה שהעריך כי שווי התיקון של ליקויי הבנייה עומד על כ-50 אלף שקל. בנוסף, הוא העריך כי ערכה של הדירה ירד ב-9,000 שקלים בשל ליקויים שאינם ברי תיקון.
נספח חסר תוקף
השופטת קסלסי קיבלה את מרב ממצאי המומחה, אולם הפחיתה את שווי הפגמים שלא בחן באופן ישיר ואת שווי הפגם במיקום המדרגות – שלטעמה הוא מזערי ולא מחייב החלפה או פוגע בערך הדירה.
לנוכח קביעות אלה, השופטת דחתה את דרישת התובעים לתשלום עבור דיור חלופי –שהתבססה בעיקרה על הצורך בתיקון המדרגות.
מכאן, השופטת ניגשה לבחון את תוקפו של הנספח להסכם. בהקשר זה, הוסבר כי חוק המכר נועד להגן על רוכשי דירות והוראותיו אינן מאפשרות לקבל את הנוסח של הנספח. השופטת הבהירה כי במקרה שבו חברת בנייה מוכרת דירה שבנתה תוך חריגה מהתכניות שהוצגו בפני המוכרים, היא מפרה את התחייבותיה כלפי הרוכשים.
משכך, השופטת קבעה כי הנספח חסר תוקף וכי החברה תפצה את התובעים בגין אי ההתאמות בין המפרט לבין הדירה, וכן עבור עלות הליקויים, ירידת הערך ועגמת הנפש שנגרמה להם בכך שנאלצו לחיות בדירה לקויה ושונה מזו שרכשו.
בסופו של דבר, החברה חויבה לשלם לתובעים 120,280 אלף שקל, מתוכם 24,537 שקלים עבור הוצאות משפט ו-30,000 שקלים עבור שכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעים: עו"ד מקרקעין יוסי צור ואח'
- ב"כ הנתבעת: עו"ד רפי וינברג
עו"ד חיים נ. אלקבץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין