בשנת 2012 זוג שעלה מצרפת ציפה להיכנס לפנטהאוז ובסך הכל קיווה לדירה תקינה והתנהלות הוגנת. שופטת בימ"ש השלום בירושלים השתכנעה שזה לא היה המצב.
התובעת – עולה מצרפת – רכשה בנובמבר 2012 דירה במתחם הולילנד תמורת כ-3.85 מיליון שקל. הדירה נרכשה ברמת גימור של "מעטפת", כלומר – כשרק החלק החיצוני שלה מוכן ואילו את החלק הפנימי צריכים לבנות הרוכשים לפי טעמם, לאחר קבלת הדירה.
התובעת סיכמה עם המוכרות – "הולילנד פארק" ו"דורי בניה" – כי הדירה תימסר לה בסוף ינואר 2013, תמורת התשלום האחרון (כ-2.3 מיליון שקל).
עוד לפני מועד המסירה בעלה של התובעת מצא שקיימים בדירה ליקויים ודרש לתקנם, אך המוכרות התעלמו. התובעת ובעלה המשיכו והפצירו בהן לתקן את הליקויים לפני מועד המסירה, אבל אז הן הגיבו בדרישה לתשלום מלוא המחיר. אחר כך, הן יודיעו מה יתוקן ומתי.
בסופו של דבר, ובאיחור של חודשיים, הדירה נמסרה להם במרס 2013, לאחר שקבלן מטעם הנתבעות אישר שביצע את התיקונים.
בשלב זה התובעת ובעלה ביקשו לשלם את יתרת המחיר אולם להפתעתם נדרשו להוסיף ריבית והצמדה, וכך הגיע העניין לבית המשפט, שם הוסיפה התובעת כי בדיעבד התגלה לה כי התיקונים בוצעו ברשלנות משוועת. מנגד הטענה העיקרית של הנתבעות הייתה שמועד התשלום האחרון לא היה תלוי במסירת הדירה והריבית התווספה מאחר שהתובעת איחרה בתשלום.
התנהלות חמורה
"נציגי הנתבעות העמידו בפני התובעת ובעלה מצג לפיו כל הליקויים תוקנו, וזאת על מנת שייאות לשלם את התשלום האחרון. אני מוצאת כי יש בכך חוסר תום לב, שעולה כדי ניצול תמימותו של עולה חדש מצרפת, העובדה שמדובר באיש עסקים קפדן שדובר עברית ברמה סבירה, לא מפחיתה מכך", כתבה השופטת מרים קסלסי.
יתרה מכך, השופטת השתכנעה כי הנתבעות ידעו על הליקויים בדירה הרבה לפני מסירת החזקה ואף לפני חתימת ההסכם, כיוון שמשפחה שהתגוררה בדירה שמתחת התלוננה על נזילות מהדירה שמעליה.
חמור מזה, השופטת ציינה כי כשנציגי הנתבעות הבינו שהתובעת אינה מתכוונת להיכנע לאיומים בדבר הפרת חוזה, הן ביצעו תיקונים באופן חלקי וכושל, כשהם מציגים בפני בעלה מצג מטעה כאילו תיקנו כל מה שצריך.
מכאן השופטת קבעה כי עוד לפני חתימת ההסכם הנתבעות הפרו את חובת הגילוי הנאות על אודות הליקויים הקיימים, ובנוסף כי הן השתמשו בחוסר תום לב בזכותן לתיקון ליקויים בשנת הבדק.
בסיומו של פסק הדין, השופטת חייבה את הנתבעות לשלם לתובעת 135,313 שקל. מרבית הסכום (כ-104,000 שקל) בגין ליקויי הבנייה שנותרו. חלק נוסף היה בגין השבת הריבית שנגבתה על התשלום האחרון (כ-33,000 שקל). בהקשר זה השופטת הבהירה כי האיחור בתשלום נבע מדרישה סבירה מצד התובעת לתקן את הליקויים מיד כשהתגלו ולפני מסירת הדירה.
לסכום זה התווספו עוד 20 אלף שקל כפיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לתובעת "עקב ההתנהלות הקלוקלת של הנתבעות". בהקשר זה השופטת ציינה כי כשמדובר בדירות יוקרה, ישנה ציפייה להתנהלות, שירות וביצוע איכותיים יותר מצד הנתבעות.
בנוסף, השופטת חייבה את הנתבעות בהוצאות משפט גבוהות, על סך כ-76,000 שקל, לנוכח ההליך הממושך שנוהל בשל התעקשות הנתבעות.
- ב"כ התובעת: לא צוין
- ב"כ הנתבעות: עו"ד שמעון קוזוקין
עו"ד דב דוניץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין