דרס הולכת רגל על מעבר חציה וזוכה: ״אחריות הנהג אינה אבסולוטית״

הנהג הואשם שפגע בהולכת הרגל כשחצתה את הכביש וגרם לה חבלות. בית המשפט קיבל את גרסת הולכת הרגל כי נפגעה מהרכב אך קבע שבשל מחדלי חקירה לא הוכח שהנהג התרשל

השופטת שירי שפר זיכתה לאחרונה מחמת הספק נהג שהואשם כי פגע בהולכת רגל על מעבר חציה וגרם לה חבלה של ממש. השופטת קבעה שהתביעה לא הביאה נתונים מהותיים לגבי התאונה, כמו מהירות נסיעת הנאשם, מהירות חצייתה של הנפגעת, באיזה שלב הנאשם הבחין בה ועוד. בנסיבות אלה נפסק שלא ניתן לקבוע כי הנאשם נהג ברשלנות. השופטת הבהירה שלא כל תאונת דרכים שמתרחשת על מעבר חציה היא באחריותו המוחלטת של הנהג.

לפי כתב האישום באוגוסט 2019 נהג הנאשם בכיכר הבנים בהוד השרון. באותו זמן חצתה הולכת רגל את הכביש במעבר חציה משמאל לימין. המאשימה טענה שהנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא האט ולא עצר את רכבו בהתקרבו למעבר החציה, לא נתן זכות קדימה להולכת הרגל, פגע בה ומנע ממנה להשלים את חציית הכביש בבטחה. 

הנאשם הודה כי נהג במקום בזמן התאונה אך כפר באחריות. לדבריו, הוא נסע במהירות ממש נמוכה כשלפתע הולכת הרגל ירדה למעבר החציה מאחורי פרחים ושלטים. לגרסתו, הוא לא פגע בהולכת הרגל וכשראה אותה עצר מיד אך היא נבהלה, הלכה אחורה כמה צעדים ונפלה בגלל נעלי העקב שנעלה.

הולכת הרגל העידה כי באותו יום הייתה בדרכה לעבודה. היא חצתה את מעבר החציה הראשון, הגיעה לשטח הפרדה, עצרה, הסתכלה לראות שאין רכבים והתחילה לחצות את מעבר החציה השני. כשהייתה באמצע הדרך, ראתה מזווית העין שיש מכונית שמגיעה מצד ימין ופונה ימינה לתוך מעבר החציה. לדבריה, היא ראתה שהנהג לא עוצר ולא רואה אותה, ניסתה לברוח ולא הספיקה. הרכב פגע ברגלה הימנית והיא עפה ונפלה רחוק מהמעבר. היא הכחישה שנעלה עקבים.

המאשימה טענה כי שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם היה פתוח והתאונה נגרמה עקב רשלנותו.

ההגנה טענה כי לא מוצו כיווני חקירה ולא הובאו די ראיות להוכחת רשלנות הנאשם. 

ללא ממצאים אובייקטיבים

השופטת שירי שפר מבית המשפט לתעבורה מרכז קיבלה את גרסת הולכת הרגל וקבעה שרכב הנאשם פגע בה. היא ציינה שעדותה הייתה משכנעת והפגיעה מתיישבת עם סוג החבלות. היא הוסיפה כי בכל מקרה נהג יכול להימצא אחראי לגרימת תאונה אף בנסיבות בהן אין כל מגע בין רכבו לבין הולך הרגל.

השופטת הבהירה כי חרף חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חציה, אחריותו לתאונות הנגרמות כשחוצה הולך רגל אינה מוחלטת. על מנת להכריע בשאלה האם הייתה התרשלות מצד הנהג יש לבחון כיצד אירעה התאונה והאם, בנסיבות העניין, ניתן היה למנוע אותה.

השופטת כתבה כי בתיק לא הובאו ממצאים עובדתיים אובייקטיביים כלשהם באשם לאופן התרחשות התאונה: ״לא באשר למהירות נסיעת רכב הנאשם; קצב חציית הולכת הרגל; מקום המגע בין רכב הנאשם לבין הולכת הרגל בכביש (מקום האימפקט); המרחק אותו הספיקה לחצות הולכת הרגל בטרם נפגעה״ ועוד.

היא הוסיפה כי בוחן תנועה לא יצא למקום התאונה בזמן אמת אלא רק ארבעה חודשים לאחר מכן. גם אז בסקיצה שביצע לא תועד רוחב הכביש. ״יכול והולכת הרגל נכנסה לתחום מעבר החציה כשהרכב היה במרחק של 10 מ' בלבד״, כתבה.

השופטת סיכמה כי לא הוכח שהנאשם נסע מהר מדי, לא הוכח כי איחר בתגובה ולא הוכחה התרשלות מצידו בכל דרך אחרת.

בנסיבות אלה זיכתה השופטת את הנאשם מחמת הספק.

• ב"כ המאשימה: עו"ד ברקו קבדה
• ב"כ הנאשם: עו"ד דוד אריכא

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין