מחלת ניוון שרירים קשה הביאה את האישה, אם לשלושה, למצב סיעודי מוחלט. בית המשפט אישר שלא לחדש את ההנשמה והבהיר כי זכותו של אדם לסרב לקבל טיפול היא חלק מכבוד האדם וחירותו
בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה קיבלה השופטת חדוה וינבאום וולצקי בקשה של חולת ניוון שרירים (ALS) להורות לגורמים המטפלים בה לאפשר לה לסיים את חייה. במועד הגשת הבקשה (אוקטובר 2020) האישה הייתה במצב סיעודי ותקשרה רק באמצעות תנועות שפתיים או מצמוץ עיניים. השופטת התרשמה מרצונה הברור של האישה וקבעה כי עם כל הצער היא זכאית להחליט כיצד ומתי יסתיימו חייה בנתונים שבהם היא נמצאת.
האישה, שיוצגה על ידי עו״ד אמיר קוזקוב, היא בת בכורה למשפחה מרובת ילדים, שהחל מגיל צעיר נדרשה לכוחות גדולים בטיפול באחיה הקטנים נוכח מצב משפחתי לא פשוט שאליו נקלעה בצעירותה. מאמציה צלחו והמשפחה כיום מלוכדת. במשך השנים האישה נדרשה גם לטפל בשני אחיה שחלו בגיל צעיר במחלת הסרטן.
בבגרותה היא נישאה וגם כאן נדרשה לתעצומות נפש לאחר שבעלה חזר ממלחמת יום כיפור עם צלקות נפשיות. היא הביאה עמו שלושה ילדים אך האושר לא ארך זמן ובעלה מצא את מותו בגיל צעיר.
חרף הקשיים הצליחה האישה לאורך שנים לעבוד בתפקיד בעל משמעות וטיפחה זוגיות שנייה שבה ראתה חיים טובים, כולל טיולים בעולם.
באחד הטיולים התפרצה המחלה והחלה התדרדרות מהירה במצבה. באוגוסט 2018 היא אובחנה כחולת ALS, מחלת ניוון שרירים חשוכת מרפא.
בינואר 2019 נאלצה האישה לצאת לפנסיה מוקדמת וגם לאחר מכן הלך מצבה והתדרדר עד שהיא נזקקה להאכלה בזונדה ולהנשמה.
בשלב מסוים היא אושפזה במוסד סיעודי ושם ביקשה שלא לעשות לה טיפולים מצילי חיים.
האישה ביקשה לאפשר לה לסיים את חייה באחת משלוש אפשרויות. לבקשה צורפו שתי חוות דעת רפואיות שלפיהן היא מרותקת למיטתה ואינה מסוגלת להזיז אלא את עיניה, כשהתקשורת עמה נעשית אך ורק באמצעות מכשיר שקורא מצמוץ עיניים באמצעות לוח שקוף וצבעים. לצד זאת, יכולותיה הקוגניטיביות נשמרו כפי שהיו וכושרה השכלי תקין לחלוטין.
בתצהיר שצורף לבקשה צוין כי היא נחושה בדעתה לסיים את חייה תוך גמילתה ממכונת ההנשמה באופן מדורג ותוך מתן סדציה פליאטיבית (שימוש מבוקר בתרופות להורדת רמת ההכרה והשראת שינה במטרה להקל סבל).
היועץ המשפטי לממשלה, שיוצג על ידי עו״ד יעל בארי-לוזון מפרקליטות מחוז ת״א (אזרחי), לא התנגד לאחר שהשתכנע שמצבה של האישה לא צפוי להשתפר.
אוטונומיה על גופה
השופטת חדוה וינבאום וולצקי קיבלה את הבקשה לאחר שהשתכנעה כי זהו אכן רצונה של המבקשת.
היא כתבה כי המקרה אינו נכנס בגדר חוק החולה הנוטה למות (שכן לא ניתן לקבוע שלאישה נותרו פחות מ-6 חודשי חיים) והפתרון צריך לאזן בין קדושת החיים לאוטונומיה של אדם על גופו ועל חייו.
השופטת קיבלה את האפשרות הראשונה שתוארה בבקשה וכתבה כי דווקא העובדה שלאורך כל חייה נדרשה המבקשת לקבל החלטות אמיצות ולא נתנה לקשיים להשיג אותה לאחור מובילה למסקנה שיש לכבד כעת את רצונה.
בסיכומו של דבר אישרה השופטת לרופא המטפל, לאחר שווידא עם האישה שוב כי זה אכן רצונה, לתת לה סדציה פליאטיבית מתאימה ואז לבצע הפחתה הדרגתית של ההנשמה.
לפסק הדין המלא בתיק 10532-10-20
- ב״כ המבקשת: עו״ד אמיר קוזקוב
- ב״כ המשיב: עו״ד יעל בארי-לוזון מפרקליטות מחוז ת״א (אזרחי)
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין