תרמית בפי גלילות: תושב ארה״ב גילה שזייפו את מותו ומכרו קרקע ששייכת לו

תביעה שהגיש נגד אדם שזייף את צוואתו ונגד הרוכשים שקנו ממנו את הנכס התקבלה. בפסק הדין נקבע כי הרוכשים התעלמו מנורות אזהרה כמו המהירות בה התבצעה העסקה

השופטת הבכירה רחל ברקאי קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם שביקש להצהיר כי קרקע שרכש לפני כ-10 שנים שייכת לו. האיש גילה שהנתבע זייף את צוואתו והעביר את השטח על שמו. בהמשך, הנתבע מכר אותו תמורת 5.5 מיליון שקל לשלושה אנשים אחרים. השופטת קבעה שטענת הזיוף הוכחה ושהרוכשים לא יכולים ליהנות מהגנת תקנת השוק, כך שהרישום יחזור על שם המבקש.

המבקש סיפר כי הוא בעל דרכון אמריקאי וגר בקביעות בארצות הברית. לדבריו, רכש במרץ 2012 שטח באזור ״פי גלילות״. 

הוא הוסיף כי ב-2018 הגיש הנתבע ללשכת רישום המקרקעין בתל אביב בקשה לרישום הורשה בה ציין כי המבקש נפטר. לבקשה צורפה צוואה מזויפת שלו בה נכלל הנתבע כיורש. על בסיס מסמכים אלה נרשם הנתבע כבעל הזכויות בשטח. 

לדברי המבקש, דבר המרמה נודע לו רק במאי 2019. אלא שארבעה חודשים קודם לכן הנתבע כבר מכר את השטח לשלושה אנשים אחרים תמורת 5.5 מיליון שקל, ובמרץ 2019 הושלמה העסקה והזכויות בשטח נרשמו על שמם. 

לטענת המבקש, הרוכשים אינם זכאים ליהנות מהגנת ״תקנת השוק״ מאחר והעסקה נגועה בחוסר תום לב והעדר תמורה ראויה. 

הנתבע הכחיש את מעורבותו במעשה המרמה וטען כי זה נעשה על ידי צדדים שלישיים ללא ידיעתו. הוא סיפר כי פנה אליו אדם בשם גוף שנקרא ״שומר קרקעות ישראל״ בהצעה לאיתור נכסים שייתכן שיש לו זכויות בהם, זאת בתמורה לעמלה בשיעור של 35% מהתמורה שתתקבל ממכירת המקרקעין. בהמשך הוא פנה אליו והודיע לו שאותרו מקרקעין כאלה. לאחר רישום המקרקעין על שמו ובשל מצבו הכלכלי באותם זמנים הוא נאלץ למכור את השטח.

הרוכשים טענו כי עומדת לזכותם הוראת ״תקנת השוק״ מששילמו תמורה מלאה וראויה בעד המקרקעין, הסתמכו על מרשם המקרקעין בתום לב, ומשהעסקה הושלמה ברישום.

התחמק מתשובות

השופטת הבכירה רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את גרסת הנתבע וקבעה כי הוא היה חלק ממעשה המרמה. היא ציינה שעדותו עוררה קשיים רבים, הוא התחמק ממתן תשובות, הסתיר מידע חשוב ורלבנטי אף מסר תשובות אינטרסנטיות ומיתממות.

באשר לרוכשים הבהירה השופטת כי הם עצמו עיניים במכוון מסימני האזהרה שנגלו בפניהם אשר היה בהם לעורר ספק כלשהו הפוגם בתום הלב, והם נמנעו מלחקור ולברר את הנסיבות המחשידות.

היא ציינה כי מחומר הראיות עלה שפרטי העסקה, גם המחיר, סוכמו למעשה ללא מעורבות של הרוכשים אלא באמצעות ״מתווכים״ שונים. 

כמו כן, פרק הזמן שחלף בין רישום המקרקעין על שם המוכר לבין החתימה על הסכם המכר עם הרוכשים היה פחות מחודשיים, עובדה שיש בה כדי לעורר חשד בדבר הדחיפות להשלמת המכירה. 

גם הזמן הקצר שחלף בי ״הפטירה״ לבין רישום הירושה היה קצר יחסית וצריך היה להדליק אצל הרוכשים נורה אדומה. 

בסופו של דבר הורתה השופטת כי רישום הבעלות על המקרקעין יחזור להיות על שם המבקש.

הנתבע חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל. הרוכשים חויבו גם הם בהוצאות בסך 30,000 שקל ולשכת רישום המקרקעין חויבה בהוצאות בסך 10,000 שקל. 

• ב״כ המבקש: עו"ד מוטי קניאל ועו״ד בתאל קניאל
• ב״כ המשיב 1 (הנתבע):  עו״ד רובן בן-טובים
• ב״כ המשיבים 2-4 (הרוכשים): עו״ד קרן רייכבך – סגל ועו״ד אבישי סנדר 
• ב״כ המשיבה 5 (לשכת רישום מקרקעין - מחוז ת"א): עו"ד עדי אברונין - פרקליטות מחוז תל אביב

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין