אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> תקצירי פסיקה - רשלנות רפואית, מהדורה 3

תקצירי פסיקה - רשלנות רפואית, מהדורה 3

מאת: יונתן דייויס, עו"ד | תאריך פרסום : 16/02/2003 12:00:00 | גרסת הדפסה

תקצירי פסיקה - רשלנות רפואית, מהדורה 3

עו"ד יונתן דייויס

גניקולוגיה ומילדות- ביצוע פעולה רפואית ע"י מתמחה, חובת זהירות בהשגת מירב הנתונים, חובת גילוי מידע הנוגע לסיכונים כרוכים בניתוח, חובת זהירות לידע ולהזהיר, חובת זהירות במעקב לאחר ניתוח, סדרי דין בחקירת מומחה רפואי חישוב פיצויים בתביעת תאונת דרכים , תשלומים עתיים, עזרת הזולת - על נושאים אילו ועוד כותב מחבר המאמר עו"ד יונתן דיוויס

 
 

ע"א 786/95 שולמית עדי נ' ד"ר בן דוד ואח'

סוגיות: גניקולוגה ומילדות, ביצוע פעולה רפואית ע"י מתמחה

שאלות:

1. האם ניתוח קיסרי היה מונע את הקרע שנגרם לתובעת בלידה ?

2. האם העיכוב באבחנה ובמתן הטיפול הכירורגי החמיר את מידת הנזק?

3. מה שיעור הנכות שנגרמה לתו' בתחומי גניקולוגיה וכרורגית כלי דם?

4. מה מידת החומרה שנגרמה עקב הצורך לבצע ניתוח כה ממושך?

עובדות: הריונה השני של התובעת בבי"ח הכרמל הסתיים בלידה טבעית בעזרת ואקום. הריונה הראשון של התובעת הסתיים בניתוח קיסרי בשבוע ה30- להריון, בשל רעלת הריון, מצג עכוז. בעקבות הלידה השנייה התגלה כי התובעת סבלה מקרע ברחם וכן אובחן קרע של שלפוחית השתן. הקרע אוחה באמצעות ניתוח. לאחר הניתוח אושפזה התובעת במשך כ9- ימים ושוחררה לביתה ב18/5/92-. אשפוז חוזר נעשה ביום 21/5/92. ב22/5/92- התגלה קריש דם "תקוע" במפשעתה של התובעת.

פסק דין – כב' הש' וסרקרוג:

בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט נקבע כי לא הוכחה רשלנות רפואית בהליך הלידה, באופן הטיפול או בקבלת החלטה להמשיך לידה רגילה, וממילא גם לא היתה רשלנות בהיות הרופא המטפל מתמחה.

מעקב נכון אחר שלבי הלידה, לא היה הכרח לבצע ניתוח קיסרי, היתה עירנות לסיכונים האפשריים עקב קיומו של ניתוח קיסרי, והמצב המוניטורי העוברי לא דרש קיומו של ניתוח כזה. לאור מצבו של העובר קצב מתן הפיטוצין היה סביר ובמינון נמוך, תוך מעקב מתמיד.

אם היתה רשלנות כלשהי הרי שזו מתייחסת להשהייה שבאבחנה הסופית. אולם, אין בה כשלעצמה ליצור חבות למלוא הנזק, מאחר שלא היה בה להחריף את מצבה של היולדת או להביא לתוצאה אחרת, מזו שניתן היה לצפותה, אילו בוצע הניתוח בסמוך למועד בו הועלה החשד לקיומו של קרע.

מסתבר שהסיכון לטרומבוזה בורידים העמוקים, שבגינה נקבעה נכותה של התובעת, קיימת בהריון בכלל, ובניתוח קיסרי, בפרט.

לאור סיכויי הפגיעה בשל האפשרות הסבירה של הצורך לבצע את הלידה בניתוח קיסרי, יש להעמיד את החבות על שיעור של 30% בלבד.

בנסיבות העניין, ובהשוואה בין שתי חוות הדעת שהוגשו מטעמם של בעלי הדין, הועמדה הנכות הרפואית על 15%, ונבחנה הפגיעה בנכותה התפקודית, על-פי ראשי הנזק השונים.

הנזק הלא ממוני הועמד על סכום של 60,000 ש"ח. השתכרות לעבר ולעתיד- סכום כולל של 150,000 ש"ח, עזרת הזולת לעבר - 15,000 ש"ח, הוצאות נסיעה- 5,000 ש"ח ובסה"כ - 250,000 ש"ח.

חבות הנתבעים 2 ו- 3 הועמדה כאמור על שיעור של 30% מכלל הנזק הנ"ל, ובסה"כ – 69,000 ש"ח.

ת"א 1578/98 יעקב מור נ' ד"ר שגיב ואח'

סוגיות: שיניים פה ולסת, תקיפה, חובת זהירות בהשגת מירב הנתונים, חובת גילוי מידע הנוגע לסיכונים כרוכים בניתוח, חובת זהירות לידע ולהזהיר, חובת זהירות במעקב לאחר ניתוח, חובת גילוי בהעברת מידע בין רופאים, קשר סיבתי בעוולת התקיפה, טעות שאינה רשלנות, מבחן הצפיות, רישום חסר, הדבר מעיד על עצמו.

שאלות:

1. האם הנזק שנגרם באגן התובע היה מתרחש לולא מעשיהם של הנתבעים?

2. האם השבר באגן היה בגדר הסיכונים שהיו יכולים הרופאים לצפותו ?

3. האם הנתבעים קיימו את החובה של מתן מידע, שאיפשר לתובע להסכים מדעת לניתוח ?

4. האם חולה סביר, שהיה מקבל את מלוא המידע וההסברים, היה נותן את הסכמתו לטיפול או שהיה נמנע מקבלת הטיפול ?

עובדות:

התובע עבר ניתוח להשתלת שתלים בלסת, בבית החולים הדסה עין כרם. עיבוי הלסת נעשה בדרך של לקיחת חלק מעצם הכסל שבאגן , טחינתה והשתלתה אל תוך הלסת. במהלך הניתוח התברר כי עצם הכסל של מור הנה דקה. על-כן, נלקח שתל עצם משטח נרחב יחסית של העצם, דבר שגרם להיחלשות העצם. פרט זה לא נרשם בתיעוד הרפואי וכן לא הובא לידיעתו של הפיזיותרפיסט, שהוזמן כעבור יומיים למחלקה, עקב תלונת התובע על כאבים. במהלך טיפול הפזיותרפיסט נשמע "קליק" ומור נתקף בכאבים עזים. בצילום שנערך אובחן שבר בעצם הכסל. למחרת שוחרר התובע לאחר שקבע דר' שגיב שאין צורך בטיפול ושהשבר יתאחה מאליו. בגבור הכאבים פנה לבי"ח שערי צדק, שם אובחן "שבר תלישה" ובוצע בו קיבוע של השבר בניתוח מתקן.

פסק דין – כב' הש' רביד:

התביעה נדחתה. נקבע כי חלק מטענות התובע חסרות תשתית עובדתית, אחרות לוקות בהעדר התייחסות של המומחה מטעמו-דר' בלאט ואחרות, שהן מסקנות של המומחה, חסרות תשתית עובדתית לתמיכה במסקנותיו.

התובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי בין ההתרשלות לשבר או לנזקים הנוספים, שספק אם הם קשורים לשבר או לניתוח המקורי. באשר לק"ס משפטי, הנזק של שבר באגן הינו סיבוך נדיר וצפוי בהסתברות נמוכה ביותר ועל כן, ספק אם רופא סביר צריך היה לצפות מראש התרחשות השבר וממילא גם הנזקים הנוספים הנטענים. גם אם הנזק ניתן לצפייה, הרי שהנזק של שבר באגן הנו נזק קל שלרוב מתרפא מעצמו בטיפול שמרני, ואינו גורם למוגבלויות משמעותיות. אין מחלוקת כי סביר להניח שהשבר היה נגרם גם ללא הפיזיותרפיה.

מומחי שני הצדדים, אישרו גם כי אין מקום לבדיקות מקדמיות וגם אם היו נערכות, ספק אם היה מתגלה הממצא העובדתי בדבר עובי העצם, לכן, אין מקום לטעון שהופרה החובה לגלות ולאבחן גם את הפגמים הנדירים בחולה.

גרסתו של מור, ששללה לחלוטין כל מתן הסבר , נמצאה בלתי מהימה ונדחתה טענת התקיפה והעדר הסכמה מדעת. נקבע כי ללא ספק היה התובע עובר את הניתוח, לו היה נמסר לו המידע , שכן התובע לא העיד אחרת.

אין מקום לטענה של היעדר רישום, שכן לא היה צפוי שתהיה למור עצם אגן דקה ולכן, ממילא, לא ניתן היה לציין בטופס ההסכמה את העובדה שתידרש בעקבות זאת לקיחת עצם משטח רחב יותר.

השבר אירע במהלך הזזת רגלו של מור וללא שימוש במכשיר או בנכס כלשהו. די בכך כדי לשלול את קיום הכלל שבסעיף 41 לפק' הנזיקין (הדבר מעיד על עצמו).

הכאבים מהם סובל מור, אינם נובעים מהשבר, אלא מהניתוח עצמו של לקיחת השתל, שכן הם נמשכו גם לאחר הניתוח המתקן, כך גם שאר ההפרעות והנזקים.

הנתבעים לא התרשלו כאשר המשיכו בביצוע הניתוח גם לאחר הגילוי שעצם האגן דקה. גם השיטה שבה בחרו אינה רשלנית. הנתבעים פעלו בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת ועל כן אין לומר שפעלו ברשלנות.

דר' שגיב, כרופא הבכיר בצוות שנטל את העצם מהאגן, אכן התרשל באי קיום מעקב אחר החלמתו של מור, אך למחדל זה אין קשר סיבתי לנזק שאירע למור.

כמוכן למרות שדר' כספי התרשל בכך שלא התייעץ עם הרופא הבכיר בטרם הזמנת טיפול הפזיוטרפיסט, ועל אף תוצאתו של הטיפול הפיזיותרפי, הרי ההחלטה לבצעו הייתה בהתאם לפרקטיקה המקובלת וגם סבירה בנסיבות המקרה, ועל כן אינה רשלנית. כן ממילא השבר היה נגרם, ועל כן לא התקיים במקרה דנן קשר סיבתי.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ש"ח

רע"א 4038/98 טל מלמד נ' בי"ח הנגב

סוגיות: סדרי דין בחקירת מומחה רפואי

שאלות:

1. האם יש לפסול שאלה למומחה רפואי בעניין שלא פורט בכתב הטענות ?

עובדות:

בקשת רשות ערעור על החלטת המחוזי על פסילת שאלות לרופא מומחה מחמת העדר לכאורה של טענה ספציפית בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה מטעם התביעה.

החלטה – כב' הש' שטרסברג-כהן:

לפי העולה מנוסח כתב התביעה ולאור המדיניות הראויה, לא היה מקום לפסול את השאלות שנשאלו ויש לאפשר להשיב עליהן ולשקול את התשובות במכלול הראיות בסופו של ההליך כולו. פסילת השאלה ונימוקי הפסילה סותמים לכאורה את הגולל על התביעה כולה ואין מקום לכך במהלך דיון בתביעה בגין רשלנות רפואית, בה - בדרך כלל - אין התובע יודע לפרט את מעשיהם ומחדליהם של הרופאים שגרמו לנזק, וטוען טענות כלליות.

ת.א. 1274/95 מנשה דהן נ' הראל חב' לביטוח

סוגיות: חישוב פיצויים בתביעת ת.ד. , תשלומים עתיים, עזרת הזולת, הוצ' נסיעה, התאמת דירה, מיזוג אויר, כביסה מוגברת, אביזרים, מחשב,

שאלות:

1. האם נתקיימו בתובע שני השיקולים העיקריים להעדפת תשלומים עתיים על פני תשלום חד פעמי ?

עובדות:

התובע נפגע בת.ד. בהיותו בן ארבע. לאחר תשעה חודשי אישפוז שוחרר מבית החולים ונכנס למסגרת של חינוך מיוחד. אין מחלוקת כי נכותו בעקבות התאונה היא בשיעור של 100% נכות, כי פגיעתו היא מוטורית וקוגניטיבית וכי איבד לחלוטין את כושר השתכרותו.

הנתבעים אינם חולקים על חבותם לפצות את התובע לפי חוק הפלת"ד אלא בשאלת הנזק ובאשר לצרכי התובע.

פסק דין – כב' הש' קלינג:

תשלום עתי או חד פעמי: לא ראוי לפסוק תשלומים עתיים בנסיבות העניין שכן בהתחשב בדברי המומחה תוחלת חייו של התובע עומדת על 70 שנה, שזו נמוכה בערך ב 10% מתוחלת חיים ממוצעת. סוגיית הערכת תוחלת חיים בכללותה לוטה בערפל של חוסר ודאות, בעיקר לגבי קטינים, ואין לדעת כיצד יתפתח מדע הרפואה. מקרה התובע אינו חורג מחוסר הודאות המקובל.

באשר לשיקול השני והוא האפשרות כי לתובע תימצא בעתיד מסגרת מוסד מתאים, נקבע כי אפילו נמצא מוסד מתאים לצרכיו, ראוי לפצות את התובע על יסוד ההנחה שישהה בביתו ולא במוסד.

עזרת הזולת: היות והורי התובע טיפלו וסעדו את התובע לבדם, וכן הכנסתם לא נפגעה עקב הצורך לטפל בתובע, נפסק סכום כולל של 750,000 ש"ח (לפי 3,000 ש"ח לחודש בערך) עד הגיע התובע לגיל 21. מעבר לגיל 21 נקבע סיעוד על בסיס העסקת עובד אשר יתגורר בבית התובע ויהיה זמין גם בשעות הלילה. מטעמי דת ושמירת כשרות נקבע הפיצוי לפי עלות עובד ישראלי ולא זר, סך 16,000 ש"ח לחודש.

הוצ' נסיעה: 50,000 ש"ח לתק' האישפוז והטיפולים שלאחר מכן. לעתיד נפסק סכום של 350,000 ש"ח.

התאמת דירה: אין מקום לפצוי על מלוא עלות רכישת דירה אלא על העלות הכורכה בצרכיו של התובע, על כן נפסק סכום של 300,000 ש"ח.

מיזוג אויר: 50,000 ש"ח, עקב שהות ממושכת בבית בגין מוגבלותו.

כביסה מוגברת: 25,000 ש"ח. אביזרים: 120,000 ש"ח. טיפולים: 300,000 ש"ח.


פסקי הדין שאוזכרו במאמר:

ע"א 786/95 שולמית עדי נ' ד"ר בן דוד ואח'

ת"א 1578/98 יעקב מור נ' ד"ר שגיב ואח'

רע"א 4038/98 טל מלמד נ' בי"ח הנגב


* עו"ד יונתן דייויס מתמחה במשפט הרפואי, מחבר הספר "דין ופסיקה במשפט הרפואי" ועורך תחום הרשלנות הרפואית באתר המשפט הישראלי "פסקדין" www.PsakDin.co.il.

** כל המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ