שלושה חודשים לתוך השירות חלה הידרדרות קשה במצבה הנפשי של חיילת שעברה תלאות מול הצבא. אחרי יותר מעשר שנים של מלחמות נגד משרד הביטחון היא סוף סוף זכתה להכרה
סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהודית שבח והשופטים יונה אטדגי וחדוה וינבאום וולצקי הפכו לאחרונה את החלטת ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שלא להכיר בחולת סכיזופרניה בת 50 כנכת צה"ל. בפסק דין שמתח ביקורת על מסקנותיה של הוועדה קבעה סגנית הנשיא שבח כי תנאי שירות "בלתי שגרתיים וטראומתיים" הם שגרמו להתפרצות המחלה שקיננה בגופה.
האישה התגייסה ב-1990 והתקבלה לקורס יוקרתי של מש"קיות חוויה אבל עזבה אותו מיוזמתה משום שחשבה שתוכל לתרום יותר בתפקיד אחר. אלא שאז היא גילתה שבתיק האישי שלה נכתב שהורחקה מהקורס עקב "אי התאמה" ולא ישבצו אותה לקורס אחר.
ניסיונותיה לחזור לקורס המש"קיות כשלו והיא הוצבה כמפעילת מחשב במחנה העצירים "אנצאר" שבעזה, שם הייתה עדה למראות קשים של עצירים בטחוניים כפותים ומכוסי עיניים וישנה לא רחוק מהמכלאות שלהם, ומצבה הנפשי החל להידרדר.
כשהועברה מהמחנה לתפקיד פקידותי בבסיס בחאן יונס היא סיפרה על מצבה לרופא הבסיס והופנתה לקב"נית שהודיעה לה שאם לא תתאשפז בשלוותה תשוחרר מהצבא. לאחר שני אשפוזים היא שוחררה מהצבא עם פרופיל 21 ולימים אובחנה עם סכיזופרניה קטטונית.
ב-2010 קצין התגמולים במשרד הביטחון סירב להכיר בה כנכת צה"ל וערעור שהגישה לוועדת הערר נדחה כעבור 10 שנות דיונים לאחר שנקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לבין תנאי השירות או התנהלות המערכת הצבאית בעניינה.
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד שרון מאירי נטען כי המערערת התגייסה לצבא בריאה ויצאה ממנו חולה. מכלול החוויות הקשות שהיו מנת חלקה בצבא, נטען, הוא שגרם להתפרצות המחלה ולכן יש להכיר בה כנכת צה"ל.
עו"ד עופר שובל מטעם קצין התגמולים ביקש לעומת זאת להשאיר את פסק הדין של הוועדה. הוא ציין כי תחושות האכזבה והחרטה של המערערת לא נחשבות "אירוע חריג" שמאפשר לקבוע כי יש קשר בין השירות לבין התפרצות המחלה.
מתח, פחדים ולחצים
אבל סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב יהודית שבח והשופטים יונה אטדגי וחדוה וינבאום וולצקי הגיעו למסקנה שונה.
השופטת שבח שכתבה את פסק הדין ציינה כי אין מחלוקת על כך שהמערערת התגייסה לצבא בריאה, וכי היא לא מקבלת את גישת הוועדה, שהתמקדה בחרטה של המערערת תוך התעלמות מכל החוויות הקשות שעברה בתקופת שירות קצרה והביאו אותה למצב של דחק מתמשך.
"מרגע סיום הטירונות ועד לפרוץ סימני המחלה והחמרתם – תקופה של כשלושה חודשים – נקלעה המערערת, ללא כל הכנה מוקדמת, לתנאי שירות בלתי שגרתיים וטראומתיים, החורגים באופן קיצוני משגרת חיים רגילה", כתבה. "החל מהסירוב העיקש להחזירה לקורס ממנו פרשה, הסירוב לשלוח אותה לקורס חלופי, הזנת נתון שגוי ומכתים בתיקה האישי, ההחלטה לייעד אותה חרף נתוניה לתפקיד זוטר, עצם הצבתה בכלא אנצאר, תנאי העבודה והמגורים בכלא אנצאר, הצבתה בחאן יונס, והפעלת מכבש לחצים לפיו תסולק מהצבא באם לא תפנה בעצמה לאשפוז בבית חולים שלוותה".
כל אלה, קבעה השופטת, הם לא אירועים טריוויאליים או שגרתיים. המערערת עברה חוויית שירות כוללת של מתח, פחדים ולחצים שהאיצה את פרוץ המחלה שקיננה בגופה, ולכן עונה על התנאים להכרה כנכת צה"ל. לפיכך, הערעור התקבל וקצין התגמולים חויב לשלם למערערת שכר טרחת עורך דין והוצאות של 50,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין