תבע את מצילי חייו: "התרשלתם במהלך ההחייאה"

מעצב תכשיטים וצלם אופנה שעבר דום לב דרש פיצוי ממד"א ו"מכבי", בשל השכבתו על מדרכה חמה, באופן שגרם לכוויות קשות. מה קבע בית המשפט?

סגנית נשיא המחוזי בחיפה, השופטת תמר נאות פרי, דחתה לאחרונה תביעת גבר כנגד מד"א וקופת החולים מכבי, בטענה להתרשלות בביצוע החייאתו שגרמה לו לכוויות. נקבע שבחירת מטפליו להעניק עדיפות עליונה להחזרת פעימות ליבו - בנסיבות שבהן "כל שנייה קריטית", כשהפסקה לצורך שינוי תנוחה עלולה להיות הרת אסון - אינה יכולה להיחשב רשלנית.

התובע (59), מעצב תכשיטים וצלם אופנה במקצועו, הגיע בקיץ 2014 לאחת ממרפאות "מכבי", לאחר שחש כאבים בחזה. עם הגעתו לסניף, עבר דום לב והתמוטט. צוות מד"א שהוזעק למקום החל בפעולות החייאה, כשהתובע שכוב על המדרכה. לאחר כ-45 דקות הדופק שלו חזר, והוא הועבר באמבולנס להמשך טיפול ברמב"ם, שם אושפז בטיפול נמרץ ועבר צינתור.

במהלך הטיפול הרפואי התגלו כוויות על כשליש מגוף התובע, ובין היתר מאחורי הראש, בגב, בעכוז ובכפות הרגליים. בשל כך הוא נזקק לניתוחי השתלות עור. באוגוסט 2020 הוא פנה בתביעה לקבלת פיצוי ממצילי חייו - מד"א ומכבי - בטענה שהכוויות נגרמו בשל התרשלות במהלך ההחייאה, בין היתר באי-הצבת חוצץ בין המדרכה הלוהטת לגופו.

התובע סיפר שסובל כיום מתחושת ריקנות, ומתבייש במראה גופו. לדבריו פיתח פוסט-טראומה, כאשר מצבו הנפשי המורכב הוביל להסתגרות חברתית, ואף לגירושיו מאשתו.

מנגד טענו מד"א ומכבי שבחירת המעצב והצלם לתבוע את מצילי חייו "מעוררת אי-נוחות רבה, ועלולה לגרום לרפיון ידיהם של אנשי הרפואה". לגופו של עניין נטען שכל עצירה ברצף פעולות ההחייאה - ולו לזמן קצר לצורך העברת התובע על קרש או שמיכה - הייתה עלולה להיות הרת אסון ולפגוע משמעותית בסיכויי הישרדותו, ולכל הפחות לגרום לנזק מוחי קשה. מכאן, לטענתן, שלא מדובר ברשלנות.

הצוות פעל באופן מקצועי

השופטת נאות פרי קיבלה את טענות ההגנה שהעלו מד"א ומכבי. היא שוכנעה כי ההחלטות שקיבלו אנשי הצוות מטעמם - אשר הלכה למעשה, נועדו להציל את חיי התובע ולהבטיח נזק מינימלי, הן לבבי והן נוירולוגי - היו סבירות, ומשכך אין לומר שמדובר ברשלנות.

"צוות קופת החולים ומד"א פעל באופן מקצועי ומציל חיים, תוך מתן עדיפות עליונה להצלת חייו של התובע", הדגישה השופטת. היא התרשמה כי גורמי הרפואה שפעלו בזירה כלל לא חשו בסכנה כלשהי הקשורה למצב המדרכה, וחשוב מכך - היו מחויבים להיות ממוקדים בפעולות החייאה רציפות ומהירות, כאשר "כל שנייה קריטית" וכל עיכוב או הפסקה בעיסויים, או בניהול נתיב האוויר, עלולים היו להיות קטלניים.

בהקשר לכך קיבלה השופטת את עדות אנשי הצוות הרפואי שפעלו במקום, שכוויות אינן בגדר סיכון מוכר או צפוי בפעולות החייאה על מדרכה העשויה אבנים משתלבות. אדרבה, מעדותם עלה שמדרכה היא משטח מתאים ומקובל להחייאה, שכן מדובר במשטח קשיח, יציב ובטוח.

"אין ספק כי הנזק בגין הכוויות משמעותי", העירה השופטת לסיום, "אלא שלא שוכנעתי לקבל את טענות התביעה לגבי האחריות", פסקה. בנסיבות אלה היא הורתה על דחיית התביעה במלואה, אך לפנים משורת הדין לא השיתה על התובע הוצאות משפט, נוכח מצבו המורכב.

• ב"כ התובע: עו"ד ערן בקר ואח'
• ב"כ מד"א: עו"ד יפעת גולד ואח'
• ב"כ קופ"ח מכבי: עו"ד תמר קרת ואח'

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.