עובדת חברת מוצרי קוסמטיקה בירושלים הציגה שורה של טענות לפיהן ההריון פגע בהעסקתה, ואף אילץ אותה להתפטר. אלא שהשופטת שוכנעה שהתנהלות החברה היתה מקצועית ועניינית.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה את תביעתה של עובדת-שעבר נגד חברת איל מקיאג' קוסמטיקה, בה טענה כי החברה פגעה בתנאי העסקתה בהיותה בהריון ואף גרמה לה להתפטר מאוחר יותר.
בניגוד לטענות התביעה, השופטת שרה שדיאור קבעה: "הוכח בפנינו שהתנהלות הנתבעת היתה עניינית, מקצועית, נועדה לשמר את הרווחיות בניהול תקין בסניפים ולא נועדה לפגוע בתובעת בכלל, התנהלות הנתבעת אף לא הייתה קשורה להיריון התובעת, בפרט".
התובעת הועסקה בחברה במשך כשלוש שנים, עד מרץ 2017, תחילה כנציגת טלמרקטינג, אחרי כן כמוכרת ומאפרת בסניף החברה בקניון מלחה, ובהמשך כמנהלת הסניף. בהמשך הועברה לניהול סניף אחר בירושלים, קטן יותר, תוך שהובטח לה כי תנאי ההעסקה והשכר יהיו זהים.
לאחר סיום ההעסקה (בנסיבות שנויות במחלוקת), התובעת הגישה נגד החברה תביעה על סך כ-233,000 שקל. התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד איילת כהן, טענה שהמעבר גרם לירידה בשכרה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוק עבודת נשים.
עוד נטען, בין היתר, כי לאחר שהתובעת יצאה לשמירת הריון ובהמשך לחופשת לידה, היא הבינה שהחברה מינתה מנהלות לשני הסניפים, ולא תחזיר אותה לתפקידה. לכן, כך נטען, היא הודיעה לחברה על התפטרותה עם סיום חופשת הלידה. בנסיבות אלה, לטענתה, התנהלות החברה היא שהביאה להתפטרותה, ללא הצדקה.
את החברה, המעסיקה כ-300 עובדות, ייצגו עורכי הדין יעקב בטש ואייל שווגר ממשרד זאבי-בטש, שהציג עמדה אחרת, ולפיה התובעת התפטרה מיוזמתה לצורך טיפול בבנה, ואילו החברה לאורך כל הדרך לא הרעה את תנאי עבודתה בשל ההריון, ואף שילמה לה את כל זכויותיה.
הלכו לקראתה
ואכן, השופטת שדיאור קיבלה את עמדה זו. לאורך פסק דינה השופטת פירטה את השתלשלות האירועים הרלוונטיים, כפי שזכרו אותם התובעת מצד אחד, ושלושה עובדים מרכזיים בחברה מצד שני, כולל מנכ"ל החברה.
בעיקרו של דבר, השופטת שוכנעה כי בעדות התובעת התגלו סתירות של ממש, ועדותה אף סתרה ראיות שהיא עצמה הגישה (למשל שיחות מוקלטות בינה לבין מעסיקיה), בעוד שעדויות עובדי החברה היו עקביות ומהימנות.
ניתוח העדויות ושיחות שקיימו הצדדים בזמן אמת הוביל את השופטת למסקנה כי החברה אכן לא פגעה בתנאי העסקת התובעת, וכי ההחלטה להעביר אותה סניף התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד, כגון אי עמידה ביעדים מצד התובעת ותלונות שירות – לפני הידיעה על ההריון, ובלי קשר אליו.
השופטת הוסיפה כי התובעת עצמה אישרה בשיחה שתועדה בזמן אמת, כי על מנת ששכרה לא ייפגע עליה לעבוד ולהראות מאמץ, וכי "רק אם לא תעבוד כמו שצריך אז שכרה אכן עלול להיפגע". יתרה מכך, השופטת שוכנעה כי מעסיקיה של התובעת הלכו לקראתה מעבר למה שעשו לאחרים.
גם בנוגע להתפטרות, השופטת הבהירה כי טענת התובעת כי "הבינה" שאין לה לאן לשוב נותרה בגדר הנחה בלבד, ולא נסתרה טענת החברה שלפיה היתה מאפשרת לתובעת לשוב ולנהל סניף כלשהו.
"מנגד", הוסיפה השופטת, "הנתבעת הוכיחה כי ההחלטות שנתקבלו היו מבוססות, מקצועיות ענייניות ונגעו לניהול העסק באופן תקין ורווחי."
בסיכומו של דבר, לזכות התובעת נפסקו רק 2,480 שקלים עבור ניכוי חוסרים והפרש דמי מחלה וחופשה, אלא שסכום זה יתקזז, מאחר שהתובעת חויבה לחברה הוצאות משפט בסך 2,500 שקל, ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין