שימוש בייפוי כח שלא כדין

תמש 19151/98, ג. פ. נגד י. ח.

התובעת/המנוחה הגישה תביעה לפס"ד הצהרתי באמצעות נכדתה (האפוטרופוס שלה) כנגד הנתבעים, ועתרה לסעד הצהרתי לפיו הזכויות במקרקעין הרשומות בטאבו על שם הנתבעים (ילדיו ויורשיו של בן זוגה המנוח), הן שלה.

ביהמ"ש לענייני משפחה בת"א קבל את התביעה, וקבע כי מטרת ייפוי הכח שנתנה המנוחה למנוח הייתה שהמנוח יוכל לטפל בכל ענייניה של המנוחה עת שהתה במוסד הסיעודי. לא הובאה כל ראיה המצביעה על כוונתה של המנוחה במתן ייפוי הכח להעביר דירתה למנוח, וההיפך הנכון: הראיות שהובאו מצביעות על רצונה וכוונתה של המנוחה להוריש את הדירה לנכדתה. מכאן, שמנוח לא היה רשאי להשתמש בייפוי הכוח לבצע פעולת שליחות עבור עצמו, המנוגדת להוראת סעיף 8(3) לחוק השליחות, ומשעשה כן- ההעברה בטלה.

בנוסף, קבעה השופטת מילר, עולה מן הראיות כי במועד בו עשה המנוח שימוש בייפוי הכח , מצבה המנטאלי של התובעת היה קשה- התובעת/השולחת הפכה להיות מי שאינה ברת דעת שאינה יכולה להפעיל עוד את זכות ביטול השליחות ולפיכך השליחות בטלה. ס' 14 (א) לחוק השליחות קובע מפורשות, כי השליחות מסתיימת בגריעת כשרות השולח.

לאור האמור, יש לקבוע כי כספי תמורת הדירה נשוא הדיון, המוחזקים בנאמנות, שייכים לתובעת.

תמש 19151/98, ג. פ. נגד י. ח.

למדור משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.