הזכות המקורית כלפי האגודה השיתופית הייתה של האיש עוד טרם נישואיו. במהלך הנישואים ביצעה האגודה שיוך והנכס נרשם על שמו. בית המשפט הכיר בזכותה של האישה לקבל חצי משווי הנכס
השופטת אורית בן דור ליבל הכריעה לאחרונה בתביעה לאיזון משאבים שהגישה אישה נגד בעלה אחרי כ-30 שנות נישואים. האיש הביא לנישואים בית במושב, ולאחר כ-10 שנות נישואים הנכס נרשם על שמו במסגרת הליך שיוך. השופטת קבעה שמכיוון שזכות השיוך התגבשה במהלך הנישואים, יש לאזן את שוויה בין הצדדים, באופן שהאישה תקבל חצי מערכו של הבית נכון למועד הקרע.
בני הזוג נישאו ב-1987 ונולד להם ילד אחד. היו אלה נישואים ראשונים לאישה ונישואים שניים לאיש, כשמנישואיו הראשונים נולדו לו שלושה ילדים.
ב-2019 הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים. במרכז הדיון עמד בית במושב שיתופי בו חיים הצדדים מאז חתונתם ועד היום. האיש גר בבית עוד משנת 1973 והנכס נותר בידו לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה. ב-1998 ביצעה האגודה השיתופית הליך שיוך שבעקבותיו נרשם הבית על שם האיש (הרישום בוצע רק ב-2014).
חיי בני הזוג לא התנהלו בהרמוניה ומערכת היחסים ביניהם הייתה קשה ומורכבת מראשיתה.
במסגרת התביעה עתרה האישה להצהיר כי הבית שייך לשני הצדדים בחלקים שווים. היא ציינה כי מאחר שהליך השיוך בוצע במהלך הנישואים לא מדובר בנכס חיצוני.
האיש טען מנגד כי הוא הבעלים היחיד של הזכויות בבית, המהווה נכס חיצוני לנישואים, ולאישה אין בו כל זכויות.
זכות בת איזון
השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים קבעה שיש לכלול את שווי הבית באיזון המשאבים.
השופטת דחתה את טענת האישה כי יש לה זכויות קנייניות בנכס. היא ציינה בהקשר זה שבמהלך הנישואים האישה לא פעלה לרשום את הזכויות גם על שמה וגם לא הוכיחה כי בין הצדדים הייתה כוונת מפורשת לשיתוף בבית.
השופטת הוסיפה כי האיש הביא עמו לנישואים נכס חיצוני, זכות כלפי האגודה, שלה שווי כלכלי. העובדה שזכות השיוך מכוחה נרשמו זכויות הקניין בבית על שם האיש התגבשה בתקופת הנישואים אינה מלמדת שזכות הבעלות משותפת לצדדים.
עם זאת, השופטת קבעה שזכות השיוך עצמה, שהתגבשה בתקופת הנישואים, היא זכות בת איזון. ״מדובר בזכות כלכלית ככל זכות כלכלית אחרת״, כתבה.
השופטת התחשבה בכך שפעולת השיוך השביחה לאין שיעור את הזכות שהייתה לאיש כלפי האגודה. ״יש להסתכל על התמונה הרחבה של השבחת הזכות, מזכות בר רשות לזכות קניינית״, כתבה השופטת. היא ציינה כי 9 שנים מתוך שנות הוותק שנדרשו לאיש לצורך הזכאות הצטברו במהלך החיים המשותפים, בחלקן הייתה האישה המפרנסת העיקרית.
בהתחשב במכלול הנסיבות קבעה השופטת שהאישה זכאית לחצי משוויו של הבית במועד הקרע (אוגוסט 2018), כפי שיוערך על ידי שמאי.
האיש חויב בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב״כ האישה: עו"ד כרמי רונן
- ב״כ האיש: עו"ד יעקב בן צבי
עו"ד אלון גולדברג
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין