שילוב קטלני של שתיית אלכוהול ועישון סיגריות הביא לדליקה ולהרס מוחלט של הדירה וחלקים מהבניין. בעלי הדירה זכו לאחרונה בתביעה כספית שהגישו מול השוכרים והערבים.
ב-2014 נשרפה דירה בפתח תקווה. חקירת האירוע העלתה שהאש פרצה כתוצאה מסיגריה בוערת שנפלה על ספה בסביבה ספוגת אלכוהול. תיקון הנזקים היה יקר וארך חודשים. השופטת ניצה מימון שעשוע חייבה לפני כמה ימים את השוכרים לפצות את בעלי הדירה בכ-183,000 שקל, בנוסף ל-212,000 שקל שכבר שילמו.
בכתב התביעה סיפרו בעלי הדירה שב-2003 השכירו את דירתם לנתבעים, בני זוג. חוזה השכירות הוארך מידי שנה. לפני כ-4 שנים, בשעות הלילה המאוחרות, פרצה שריפה ונגרם נזק רב לדירה, לדירות שכנות ולגג הבניין.
לדברי התובעים, חקירה משולבת של המשטרה ומכבי האש העלתה שהדליקה פרצה כתוצאה משתיה חריפה ועישון סיגריות. החוקרים שיערו כי סיגריה בוערת נפלה על הספה בסלון וגרמה להתפשטות האש. בדוח צוין כי השוכרת נמצאה שיכורה לחלוטין והפריעה לכוחות ההצלה.
בעקבות השריפה הוכרז הבניין כמבנה מסוכן והעירייה חייבה את התובעים לשפץ אותו. השוכרים הכירו באחריותם לשריפה ושילמו על השיפוצים סכום של 212,000 שקל. עם זאת, הם סירבו לשלם מעבר לסכום זה על המשך שיקום הדירות שניזוקו.
לטענת התובעים, על הנתבעים לפצות אותם בסכום נוסף של כ-330,000 שקל עבור תיקון יתר הנזקים, אובדן הריהוט בדירה, אובדן דמי שכירות ל-9 חודשים, פיצוי ששילמו לשכנים ועוגמת הנפש.
השוכרים טענו מנגד כי שילמו על נזקי השריפה מתוך תחושת הגינות בסיסית ולשם כך הוציאו מהבנק את כל חסכונותיהם. לדבריהם, נכונותם לשלם מידית את הסכום ״פתח את תאבונם״ של התובעים שלא הסתפקו בהשבת המצב לקדמותו אלא ניסו להשביח את הדירה על חשבונם.
הם הוסיפו כי רוב הריהוט בדירה היה שלהם למעט מקרר ורהיטים ישנים שעלותם פחות מ-1,000 שקל. עוד לדבריהם, השיפוץ ארך 3 חודשים בלבד.
לטענת השוכרים, יש להטיל על התובעים אשם תורם גבוה מאחר שלא עשו ביטוח לדירה או לחילופין לא חייבו אותם לבטח כתנאי לשכירות, תוך ניצול חוסר ניסיונם בהיותם ״עולים מרוסיה״.
בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הנזקים. המומחה העריך את עלויות השיקום ב-378,489 שקל ואת היתרה המגיעה לתובעים ב-166,489 שקל.
אין השבחה
השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע מבית משפט השלום בפתח תקווה קיבלה את חוות הדעת ברובה. היא קבעה שבגין השיפוצים הפסידו התובעים שכר דירה למשך 4 חודשים. עוד היא פסקה לתובעים פיצוי של 15,000 שקל על עוגמת הנפש, הטרחה ואובדן הזמן בו נדרשו לטפל בתוצאות האירוע.
את הפיצוי על הריהוט העמידה השופטת על סך של 5,000 שקל ״בהתחשב בכך שמדובר בדירה קטנה עם ציוד ישן ומשומש״.
השופטת דחתה את טענת התובעים בעניין השבחת הנכס. בנוסף היא קבעה שאין להטיל על התובעים אשם תורם מאחר שאין חובה חוקית לערוך ביטוח לדירה נגד נזקי שריפה, והדבר נתון לשיקול דעת הבעלים.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת שעל הנתבעים לפצות את התובעים ב-183,148 שקל, בנוסף לסכומים שכבר שילמו. הם חויבו בנוסף בתשלום למומחה בית המשפט ובשכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עופר לוי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין