רכשו מחסנים שנה אחרי שנמכרו לאדם אחר – וזכו בהם

המחסנים צמודים לדירה בבית משותף. בית המשפט קבע כי העסקה עם הרוכש הראשון כלל לא תקפה בין היתר משום שלא דווחה לרשויות מה גם שלפי החוק אי אפשר למכור את המחסנים בנפרד מהדירה אליה הוצמדו.

בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה של אדם שביקש להצהיר על בעלותו בעשרה מחסנים בבית משותף בבית שמש, ובכך אישר כי הבעלות שייכת לבני זוג, שיחד עם אדם נוסף, רכשו אותם ואת הדירה אליה הוצמדו. השופט אילן סלע קבע כי העסקה עם התובע לא תקפה בין היתר מאחר שאי אפשר היה למכור את המחסנים בנפרד מהדירה והיא אף לא דווחה לרשויות ואין לה כל תיעוד אצל החברה המשכנת.

בתביעה שהוגשה ב-2015 באמצעות עו"ד חוה הלר נטען כי התובע רכש את המחסנים תמורת 480 אלף שקל ב-2012. לתביעה צורף עותק מהסכם המכר ואישור זכויות שלטענת התובע מסר לו המוכר.

לפי הנטען, כשנה לאחר הרכישה נודע לתובע כי בני הזוג פלשו למחסנים. לפיכך התבקש בית המשפט להורות על פינויים וחיובם בדמי שימוש של 108 אלף שקל.

בני הזוג, שיוצגו על ידי עורכי הדין עמיר דרורי ואליהו שפירא, טענו מנגד כי המחסנים מעולם לא נרשמו על שם התובע והעסקה אף לא דווחה לחברה המשכנת, לרשויות המס ולרשות מקרקעי ישראל. לטענתם, הם רכשו את המחסנים בתמורה מלאה ואף דיווחו על העסקה לרשות מקרקעי ישראל ושילמו מס הרכישה.

עו"ד יונתן גמרניק טען בשם החברה כי התיעוד היחיד שיש לה הוא על מכירת הדירה והמחסנים לבני הזוג ולאדם נוסף. במילים אחרות, מבחינת החברה המחסנים מעולם לא נמכרו לתובע מה גם שעסקה שכוללת רק מכירה של המחסנים בנפרד לא הייתה מאושרת כיוון שהדבר בלתי אפשרי לפי חוק.

המוכר עצמו אישר כי בתחילה מכר את המחסנים לתובע – באמצעות אחיו, אולם לטענתו העסקה בוטלה והוא החזיר לאחי התובע 100 אלף שקל והודה כי הוא עדיין חייב לו 380 אלף שקל.

לא אותנטי

השופט סלע קבע כי הבעלות במחסנים שייכת לבני הזוג. נפסק כי מהעדויות בתיק עולה כי אף שאחי התובע היה "המוציא והמביא" בעסקה הוא לא זומן לעדות במכוון והדבר עומד בעוכרי התובע.

מכל מקום, כל שהתובע הציג הוא העתק של הסכם מכר דל בן שני עמודים ואישור זכויות לא אותנטי, שלא זכור לעורך הדין של החברה המשכנת וחסרים בו פרטים מהותיים.

חשוב מכך, השופט קבע כי גם בהנחה שהעסקה בוצעה אין ספק שהיא לא תקפה כיוון שחוק המקרקעין לא מאפשר למכור את המחסנים ללא הדירה אליה הוצמדו.

אם לא די בכך אף התובע עצמו הודה שהמוכר ביקש לבטל את העסקה לאחר שהתברר כי אי אפשר לרשום את המחסנים בנפרד, ואף הסתיר את העובדה שהוחזרה לו חלק מהתמורה.

למעלה מן הצורך השופט הוסיף כי גם אם העסקה הייתה כשרה, העסקה עם בני הזוג גוברת משום שהוכיחו כי רכשו את המחסנים בתום לב ובתמורה, ומבלי שיכולים היו לדעת כי נמכרה לאחר לנוכח העובדה שהעסקה שלו לא נרשמה בשום מקום. לאור הדברים האמורים, התביעה נדחתה. לא נפסקו הוצאות משפט.

לחצו כאן למעבר לפסק הדין בת"א 26299-07-15

• ב"כ התובע: עו"ד חוה הלר
• ב"כ הנתבעת 1 - החברה המשכנת: עו"ד יונתן גמרניק
• ב"כ הנתבע 2 - המוכר: לא צוין
• ב"כ הנתבעים 4-5 - בני הזוג: עו"ד עמיר דרורי, עו"ד אליהו שפירא

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.