בתביעת רשלנות רפואית שהגישו אישה ובעלה נגד קופת חולים כללית והמדינה נטען כי בשל טיפול שגוי והרשלני היא לקתה באירוע מוחי שהותיר אותה משותקת וסיעודית
בבית המשפט המחוזי מרכז הוגשה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים כללית והמדינה כבעלת בית החולים הילל יפה. התובעת טוענת כי למרות סימנים שהתגלו בשנת 2014 והעידו כי היא סובלת מקרישיות יתר (APLA), הנתבעות לא אבחנו את מחלתה ולא טיפלו בה כמתחייב. כתוצאה מכך היא סבלה מהתדרדרות שהגיעה לשיאה באירוע מוחי שעברה ב-2020, לאחריו היא נותרה עם פגיעה נוירולוגית בלתי הפיכה.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד אנה אונגר ממשרד אונגר-שויגמן צוין כי התובעת בת 35 נשואה ואם לשלוש בנות.
באוקטובר 2013 היא ילדה את בתה השלישית בניתוח קיסרי עקב רעלת היריון. כמה ימים לאחר מכן היא אושפזה בבית החולים הילל יפה בשל אי ספיקת לב. לאחר שטופלה ומצבה השתפר היא שוחררה אך זמן קצר לאחר מכן אושפזה ביחידה לטיפול נמרץ עקב תסחיף ריאתי. בסיכום האשפוז הומלץ להפנותה למרפאה המטולוגית לבירור קרישיות יתר.
בתחילת 2014 היא הופנתה על ידי רופאת המשפחה לבדיקת קרישיות יתר. לטענת התובעת, התוצאות היו פתולוגיות והעידו שהיא סובלת מתסמונת אנטי-פוספוליפיד (APLA).
בהמשך ובהתאם להפניית רופאת המשפחה, פנתה התובעת לרופאה המטולוגית בבית החולים. למרות תוצאות בדיקת הקרישיות שהעידו על הימצאות נוגדני APLA הרופאה כתבה בסיכום הביקור: ״APLA שלילי״.
ב-2016 הגיעה התובעת לבית החולים עקב הפרעת ראיה בעין ימין והפרעת תחושה בפלג הגוף הימני. האבחנה הייתה אירוע מוחי חולף. ההמלצות היו בין היתר בירור קרישת יתר במסגרת המרפאה ההמטולוגית.
התובעת נבדקה שוב במרפאה אך על אף מכלול הנתונים שהיו בפניה והעידו כי התובעת סובלת מהתסמונת גם הפעם הרופאה ההמטולוגית לא נתנה את האבחנה המתבקשת.
התובעת מוסיפה ומתארת איך במספר פעמים נוספות הגיעה לבית החולים בגלל אירועי Black Out אך המחלה לא אובחנה ובעיותיה יוחסו למצב קרדיולוגי.
בפברואר 2020 היא פנתה למיון בגלל אירוע מוחי שהתבטא בחולשת פלג גוף שמאל. התובעת הועברה לשיבא ולאחר מכן לשיקום בבית לוינשטיין.
קביעה בלתי מבוססת
על פי חוות דעת שצירפה התובעת ההתנהלות הרפואית של כלל הרופאים שטיפלו בה, הן רופאי בית החולים הילל יפה והן רופאת המשפחה במסגרת קופת החולים, הייתה בניגוד מוחלט להמלצות בספרות המקצועית.
כתוצאה מהתנהלות שגויה זאת לא בוצעה אבחנה של התסמונת והתובעת לא קבלה את הטיפול הנדרש במצבה.
כך, בין היתר, רופאת המשפחה לא טרחה לשלוח את התובעת לבירורים הכרחיים נוספים. כמו כן, כמי שבידיה התמונה המלאה היא יכולה הייתה להגיע לאבחנה הנכונה אך היא לא הפעילה שיקול דעת וחשיבה ורק הנפיקה תרופות ומרשמים.
ביחס לרופאי בית החולים נכתב כי הם הלכו שבי אחרי קביעתה השגויה והבלתי מבוססת של הרופאה ההמטולוגית, ללא בדיקת נתוני המעבדה, ולא ערכו ביניהם התייעצות או סיעור מוחות.
המומחית כתבה כי רצף האירועים שחוותה התובעת וממצאי הדמיה משמעותיים ורבים היו צריכים להביא לחשיבה ובחינה מחדש של האבחנה. הטיפול הנכון במצבה של התובעת היה טיפול בקומדין והיעדרו חשף את התובעת לסכנת אירועים מוחיים חוזרים, כפי שהתרחש.
כיום סובלת התובעת, בין היתר, משיתוק בגפיים שמאליות, הפרעות ראייה בשדות ראייה משמאל, הפרעות תחושה בפלג גוף שמאל, שינויים במצב הרוח עם סף תסכול נמוך ובריחת שתן.
מבית החולים הילל יפה נמסר בתגובה: התביעה התקבלה ונמצאת בתהליך איסוף חומרים ובדיקה לעומק של הדברים. בית החולים יגיב לה בערכאות המתאימות.
מקופת חולים כללית לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין