קשר את צינורית הזרע כדי לבגוד באשתו – וישלם בענק

בית הדין הרבני קבע שיוזמת הגירושים הייתה של הבעל ולפיכך עליו לשלם לאישה גם כתובה בסך כרבע מיליון שקל וגם פיצויים מכוח הסכם ממון עליו חתמו טרם נישואיהם

גירושים עם כפל מבצעים: בית הדין הרבני בטבריה קבע לאחרונה שבעל שבגד באשתו, יזם למעשה את הגירושים ולכן ישלם לאשתו גם כתובה וגם פיצויים מתוקף הסכם ממון בסכום של מאות אלפי שקלים. הרבנים חיים בזק (אב"ד), שלמה שושן ואיתן זן בר קבעו שהבעל – איש עסקים ממולח שמרוויח הון תועפות – לקח בחשבון שיהיה עליו לשאת בכפל התשלום בגירושים, כך שאין מקום לקזז מהכתובה את הפיצויים.

כשהצדדים הכירו הייתה האישה גויה ולפיכך הם נישאו בחתונה אזרחית. בהמשך, בשנת 2010, הם חתמו על הסכם ממון שקבע בין היתר כי במקרה של פרידה הבעל יפצה את האישה ב-50,000 שקל עבור כל שנת נישואים.

השנים חלפו, האישה התגיירה ובני הזוג מיסדו את הקשר תחת חופה וקידושין. במעמד זה חתם הבעל על כתובה בסך 260,000 שקל. ואולם כעבור כשנה בלבד יחסי הצדדים התערערו והבעל עזב את הבית.

בתגובה הגישה האישה לבית הדין הרבני תביעת כתובה. לטענתה, נישואיה עם הנתבע באו לקיצם בגלל בגידותיו בה עם נשים אחרות ולכן עליו לשלם לה את כתובתה. עוד היא סיפרה שהאיש, על רקע בגידותיו, קשר את צינורית הזרע שלו מבלי לעדכן אותה, ובכך רימה אותה באופן המצדיק לשלם לה בנוסף לכתובה גם פיצוי של חצי מיליון שקל.

לעומתה טען הבעל שנכנס עם התובעת לחופה כשהיא הייתה בת 42, כך שקשירת הצינורית לא באמת השפיעה על יכולתם להביא ילדים. לגרסתו, האישה אחראית לפרידה בשל תלונות רבות שהגישה נגדו למשטרה כך שאין לחייבו בכתובה. ביחס לפיצוי מכוח הסכם הממון הוא טען שההסכם היה תקף רק לתקופת הנישואים האזרחיים ובוטל עם נישואיהם כדת משה וישראל. עוד הוא טען כי מדובר בכפל פיצוי ויש לקזז בין הסכומים.

יש פתרונות נוחים יותר

תחילה קבעו הדיינים שהיוזמה לפירוק הנישואים הינה של הבעל. לדבריהם, בחירתו בסירוס כשאשתו מעבר לגיל הפריון וכשקיימים פתרונות אלטרנטיביים נוחים יותר כגון גלולות או התקן תוך רחמי, מעידה שבגד בה באופן סדרתי. "בכך יש רגליים לדבר כי הנתבע היה רועה זונות", כתבו.

בנסיבות אלה קבעו הדיינים שהבעל מחויב בכתובת האישה. בנקודה זו עלתה השאלה האם הוא גם מחויב בפיצוי מתוקף הסכם הממון.

הדיינים השיבו על כך בחיוב. הם הבהירו שמדובר באיש עסקים ממולח שהודה כי הוא מרוויח כ-100,000 שקל בחודש, כאשר לגרסת התובעת הכנסותיו גבוהות יותר ומגיעות ל-250,000 שקל בחודש. בהתחשב בכך, יש לומר שהנתבע גמר בדעתו לשאת בתשלום הכתובה בנוסף לסכומים שמקורם בהסכם הממון, ולא במקומם.

הדיינים חידדו כי הנוהג לקזז תשלום איזון משאבים מסכום הכתובה נובע מכך שבעלים אינם מסכימים לשלם בעת גירושים את שני הסכומים גם יחד. שונה הדבר ממקרה זה, בו מדובר באיל הון מהאלפיון העליון שביכולותו לשלם גם כתובה וגם פיצויים הסכמיים.

לפיכך הדיינים קבעו שעל הנתבע לשלם לתובעת כתובה בסך 260,000 שקל וכי אין לקזז מהכתובה את הפיצויים שנקבעו בהסכם הממון.

• ב"כ התובעת: עו"ד רומי קנבל ועו"ד יונתן אליאס
• ב"כ הנתבע: טו"ר יהודה אבלס

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין