קיבוץ קבוצת שילר הגיש תביעת פינוי נגד חבר הקיבוץ שמפעיל דוכן פלאפל וסביח בשטח חקלאי. הנתבע טען שלא מדובר בשימוש חורג מכיוון שהדוכן פועל מקרוואן נייד אך התביעה התקבלה
השופט ישראל פת מבית משפט השלום ברחובות קיבל תביעה שהגיש קיבוץ קבוצת שילר נגד חבר הקיבוץ שמפעיל דוכן פלאפל נייד בשטח הקיבוץ. הקיבוץ הגיש את התביעה לאחר שרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) דרשה את פינוי הדוכן שכן מדובר בפעילות עסקית החורגת מהייעוד החקלאי של השטח. טענת הנתבע שמדובר ברוכלות שהיא שימוש מותר בכפוף לרישיון עסק בלבד נדחתה.
ב-2014 הקיבוץ כרת עם הנתבע הסכם הרשאה מותנית לעשות שימוש במקרקעי הקיבוץ, לשם הפעלת מזנון למכירת פלאפל.
כשנתיים לאחר מכן נדרש הקיבוץ על ידי רמ"י, להסדיר את השימושים החורגים בשטחו, ובכלל זה, לסלק מהשטח החקלאי את המזנון בהיותו פעילות מסחרית.
הקיבוץ פנה לרמ"י בעניין וניסה להסדיר את הסוגיה, אולם ללא הצלחה. בנסיבות אלה הגיש הקיבוץ, באמצעות עו"ד משה גולדברג, תביעה כנגד הנתבע ודרש להפסיק את השימוש החורג של המזנון ולסלקו ממקרקעי הקיבוץ.
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד עמיר דרורי, טען שאין כל שימוש חורג שכן הדוכן פועל על פי רישיון עסק כדין מהמועצה המקומית. לדבריו מכיוון שהדוכן פועל מקרוואן נייד, מדובר ברוכלות שהיא שימוש מותר בכפוף לרישיון עסק בלבד. הוא ציין שבהתאם לדיני התכנון והבניה אף לא ניתן להוציא היתר לשימוש חורג לרוכלות.
הנתבע טען עוד כי השקיע בדוכן כמיליון שקל והוא מפרנס שתי משפחות.
קרוואן יכול להיחשב כבניין
השופט ישראל פת מבית משפט השלום ברחובות הבהיר שלנתבע אין זכויות קנייניות במקרקעי הקיבוץ, וכל מעמדו ביחס למזנון הוא כשל בר רשות.
בנסיבות אלה, ובהתחשב בהודעת הקיבוץ בדבר ביטול הסכם ההרשאה, די בכך כדי לקבל את התביעה ולהורות על פינוי המזנון.
בהתייחס לטענת הנתבע שלפיה ניתן להציב קרוואן נייד המתנייד על גלגלים בשטח הבהיר השופט שגם קרוואן נייד יכול להיחשב כ"בניין", לצרכי חוק התכנון והבניה והצבתו טעונה היתר.
עוד הסביר השופט כי הסכם ההרשאה של הקיבוץ מול הנתבע מותנה בהסכמת רמ"י, ומבהיר שהקיבוץ רשאי לבטל ההרשאה לאלתר, במקרה שבו רמ"י תדרוש הפסקת פעילות הנתבע במקרקעין. בנסיבות אלה הנתבע איננו יכול לטעון כל טענת הסתמכות על ההסכם.
"לקיבוץ הזכות והחובה לפנות את הנתבע ואת הדוכן ממקרקעיו, וזאת, כפועל יוצא מהאמור בחוזה החכירה של הקיבוץ עצמו מול רמ"י וכן נוכח הסכם ההרשאה שבין הקיבוץ לבין הנתבע", כתב.
גישת הנתבע שלפיה די ברישיון עסק על מנת להכשיר את המזנון נדחתה. השופט כתב שכבר בעת כריתת הסכם ההרשאה היה ברור לכל הצדדים כי המקום שבו מוצב הדוכן הוא קרקע חקלאית וכי ייתכן שבגין שימוש זה יוגש כתב אישום כנגד הקיבוץ ואורגניו, וכן כי יידרש תשלום בגין שימוש חורג.
בסופו של דבר הורה השופט על פינוי המזנון משטח הקיבוץ בתוך 60 יום.
הנתבע חויב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 46,800 שקל.
- ב"כ הקיבוץ: עו"ד משה גולדברג
- ב"כ הנתבע: עו"ד עמיר דרורי
- ב"כ רמ"י: עו"ד אורלי ברנע מפמ"מ (אזרחי)
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין