אישה הגישה "ערעור משיב" לאחר שבן זוגה ערער על פסק דין שהכריע בסכסוך בין השניים. הערעור שלה נמחק בפסק דין שקבע פרשנות חדשנית לתקנות
השופט גלעד הס קיבל לאחרונה ערעור שהגיש אדם על החלטה שהעלתה לדיון את השאלה מהם המועדים בהם ניתן להגיש "ערעור משיב" בבית המשפט למשפחה. השופט קיבל את פרשנות האיש שלפיה תקנות סדרי דין חדשות ביטלו את האפשרות להגיש ערעור משיב לאחר חלוף 45 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.
בני הזוג ניהלו הליכים משפטיים בבית המשפט למשפחה. בסוף אפריל 2023 ניתן פסק דין בעניינם. בתחילת יוני השנה הגיש האיש ערעור על פסק הדין וכ-15 ימים לאחר מכן הגישה האישה ערעור מטעמה.
האיש ביקש למחוק את ערעור האישה לנוכח האיחור בהגשתו, מעבר ל-45 ימים ממועד מתן פסק הדין.
האישה ביקשה לתקן את כותרת הערעור שלה ל"ערעור שכנגד" כשלטעמה, ערעור שכזה ניתן להגיש 45 ימים לאחר הגשת ערעור האיש, כך שלא חלף המועד להגשתו.
האיש טען בהקשר זה כי התקנות החדשות לסדרי דין בבית המשפט למשפחה (שנכנסו לתוקף בינואר 2023) ביטלו את האפשרות להגיש ערעור שכנגד.
ביולי 2023 קבע בית המשפט למשפחה כי תקנות סדרי הדין החדשות לא התכוונו לבטל את מוסד הערעור שכנגד (בשמו החדש "ערעור משיב"). הרשמת אורלי מור-אל קבעה כי התקנות התכוונו לקבוע סד זמנים בן 45 ימים להגשת ערעור וערעור משיב, וזאת להבדיל מ-60 ימים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי הרגילות.
על החלטה זו הגיש האיש ערעור באמצעות עו"ד ספיר בן אליהו. הוא העלה טענה עקרונית ורוחבית שלפיה התקנות החדשות מבטלות את האפשרות להגיש ערעור משיב על פסק דין של בית המשפט למשפחה. לשיטתו, אין זכות לאישה להגיש ערעור משיב כשחלף המועד להגשת ערעור מטעמה, כך שדין הערעור שלה להימחק.
האישה, שיוצגה על ידי עו"ד רמי רובין, טענה כי אין מקום לתת פרשנות מרחיקת לכת ולא סבירה לטעמה לתקנות, שלא ביקשו לבטל את מוסד ערעור המשיב. לדבריה, הפרשנות הנכונה של התקנות היא השוואת המועד להגשת ערעור משיב להגשת ערעור ראשי, כלומר 45 ימים מיום הגשת ערעור על ידי אחד הצדדים.
דילמת האסיר
השופט גלעד הס מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את הערעור של האיש.
הוא ציין שמדברי ההסבר לתקנות עולה הכוונה למנוע אפשרות להגיש ערעור משיב לאחר המועד להגשת ערעור על פסק הדין, כך שזכות שני הצדדים להגשת ערעור מוגבלת לתקופה של 45 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.
הוא הוסיף שהתבוננות פשוטה בלשון תקנות סדרי הדין מגלה כי היא תומכת בפרשנות המערער, שלפיה אין זכות למשיב בערעור בענייני משפחה להגיש ערעור מטעמו לאחר חלוף 45 ימים מהמצאת פסק הדין. בכך תומכים גם שיקולי מדיניות שעניינם קיצור ההליכים בענייני משפחה והשאיפה כי ההכרעה המשפטית תהיה יעילה ומהירה ככל האפשר.
לדברי השופט, פרשנות המערער גם מונעת הגשת ערעורי סרק מטעמים טקטיים בלבד, כפי שנעשה במקרה זה.
לצד זאת ציין השופט כי יש שיקולי מדיניות ראויים התומכים בעמדת האישה ובין היתר "דילמת האסיר", שלפיה שני הצדדים יגישו ערעור סרק רק בשל הסיכון שהצד השני יערער. השופט כתב שבנסיבות אלו בחירת מחוקק המשנה להעדיף שיקולי מדיניות מסוימים על פני שיקולים אחרים היא סבירה, לגיטימית והגיונית, ואין מקום לבחור בפרשנות מנוגדת לה. זאת ועוד, הצדדים בהליכי משפחה אינם אסירים ויכולים לתקשר ביניהם ולהגיע להסכמות בעניין הגשת ערעור.
בסופו של דבר קבע השופט כי הפרשנות הראויה של התקנות אינה מאפשרת הגשת ערעור משיב לאחר חלוף 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.
לא ניתן צו להוצאות.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין