ב-2010 הגיש אב תביעות להחזרת בתו החטופה לארה"ב בבית משפט בישראל ובבית משפט אמריקאי. בעוד שתביעתו בארץ נדחתה, היא התקבלה בארה"ב. באחרונה נקבע שאכיפת פסק הדין האמריקאי נוגדת את טובת הילדה ותקנת הציבור.
בני זוג שחיו בארה"ב משנת 2006 הגיעו לביקור בארץ במרס 2010. באותה תקופה הגיע הסכסוך ביניהם לשיאו והאישה החליטה להישאר בישראל עם בתם, שהייתה אז תינוקת כבת 7 חודשים. במקביל היא הגישה כאן נגד בעלה תביעת גירושין ומשמורת.
האיש, מצדו, סירב להתגרש והגיש שתי תביעות להחזרת הילדה לארה"ב – אחת בבית המשפט למשפחה בנצרת ושנייה בארה"ב.
לאחר מספר גלגולים הגיעה התביעה שהתנהלה בארץ לבית המשפט העליון ובמאי 2011 נקבע שאין להחזיר את הילדה לארה"ב ושסוגיית המשמורת צריכה להתברר בישראל. מאז ועד היום נשאר האב בארה"ב ואילו הילדה ואמה התגוררו כאן.
לפני קצת יותר משנתיים הפתיע האב כשהגיש תביעה לאכיפת פסק דין שניתן בארצות הברית באוגוסט 2011 ובו נקבע כי הילדה נחטפה ועל האם להחזיר אותה לארה"ב ואף לשלם לאב מזונות עבור בתם.
האב טען שפסק הדין עומד בכל התנאים המנויים בחוק לאכיפת פסקי חוץ וצירף חוות דעת של מומחה לדין האמריקאי המאשרת זאת.
האישה טענה מנגד שפסק הדין האמריקאי סותר לחלוטין את פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון כחצי שנה קודם לכן. לטענתה, פסק הדין האמריקאי ניתן ללא סמכות, שכן לפי אמנת האג בית המשפט האמריקאי היה אמור לכבד את פסק הדין הישראלי הקודם. עוד לדבריה, פסק הדין סותר את תקנת הציבור שכן הוא מחייב אותה במזונות ילדה שהיא מגדלת ומממנת לבדה מזה מספר שנים.
דואג לאינטרסים שלו
השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה קבעה שהתביעה אינה עומדת בדרישות החוק לאכיפת פסקי חוץ, ושגם אם הייתה עומדת בהן, הנתבעת הוכיחה טענות הגנה המונעות את אכיפת פסק הדין האמריקאי.
השופטת קיבלה את הטענה שמדובר בפסק דין הסותר את תקנת הציבור וקבעה שהוא "פוגע בשלטון החוק ובאינטרסים של המדינה וכן פוגע ב'טובת הקטינה" ואינו מתיישב – ואף פוגע – בערכי הגינות וצדק".
השופטת הסבירה שפסק הדין מתנגש חזיתית עם פסק הדין של בית המשפט העליון שקבע שהקטינה תישאר בארץ ובנסיבות אלה אכיפתו מערערת את יציבות מערכת המשפט ואינה מתקבלת על הדעת.
עוד היא ציינה שלהתרשמותה האב ראה לנגד עיניו רק את האינטרסים שלו והתעלם באופן מוחלט מטובת בתו ויציבות חייה. כל זה, כאשר הוא לא שילם לה מזונות מזה שנים, ואף מסרב לתת לאמה גט "תוך פגיעה בזכותה לא להיות עגונה". השופטת הזכירה שמדובר בילדה שנמצאת כשש שנים בישראל, כאשר אמה היא היחידה שמטפלה בה ודואגת לצרכיה.
השופטת סברה שאכיפת פסק החוץ תוביל לניתוק הילדה מהסביבה המוכרת ותעצים את "חוסר הוודאות, הבלבול ואי השקט שחשים הילדים ממילא בתהליכי פירוד וגירושין בין הוריהם".
השופטת הוסיפה והתייחסה לחוסר תום ליבו של האב, שפעל בהתאם למה שנוח לו והגיש שתי תביעות זהות בטענת חטיפה לבית המשפט בארה"ב ולבית המשפט בישראל. "דבר זה כשלעצמו מעלה תמיהה והוא אף בבחינת 'תפסת מרובה – לא תפסת", כתבה.
בסיכומו של עניין התביעה נדחתה והאב חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 8,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד פיליפ פיינברג
- ב"כ הנתבעת: עו"ד גלית ביטון - לנקרי
עו"ד ורה קירשטיין
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין