פיצוי בגין עוגמת נפש מאת מעביד - הכנסה שאינה חייבת במס

טענות הנישום ופקיד השומה בפס"ד דוידוביץ

הוראות פקודת מס הכנסה אינן ממסות "עושר" אשר נצמח לאדם במסגרת פרטית, שכן ברוב המקרים הכנסות כאמור אינן חלק מבסיס המס. לאחרונה, הבהיר זאת השופט מגן אלטוביה בעמ"ה 1146/03, דוידוביץ אברהם ואסתר נ' פ"ש נתניה, כאשר נדרש להכריע בסוגיה האם פיצוי ששילם מעביד לעובדו במסגרת הסדר פשרה שנחתם ביניהם, לאחר מאבק משפטי, בשל עוגמת נפש שנגרמה לעובד בגין פיטוריו, חייב במס כהכנסת עבודה אם לאו.

הנישום טוען, כי חלק הארי של הסכום שנקבע בהסדר הפשרה השתלם כפיצוי נזיקי שאינו ממוני, לרבות פיצוי בגין עגמת נפש, ואלה אינם חבים במס, בעוד שפקיד השומה סבור כי הסכומים כולם מהווים הכנסה חייבת במס ולא ניתן להפריד בין חלקיהם.

הסדר הפשרה שנחתם בין המעביד לעובד-הנישום

הנישום הועסק בחברה ישראלית ופוטר מעבודתו, ולדעתו שלא כדין. פיטורין אלה גרמו לו נזק בריאותי, עגמת נפש ופגעו בשמו הטוב. על אלה תבע הנישום את מעבידתו, ובתביעתו כלל גם סכומים שהיא חבה לו במסגרת יחסי עובד ומעביד שנוצרו בינם. במהלך המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים הושג הסדר כולל וממצה ונחתם הסכם פשרה לפיו התחייב המעביד לשלם לנישום סכומים בגין מספר מרכיבים ובהם: הפרשי שכר, ביטוח מנהלים וקרן השתלמות, הוצאות שעמד בהן בניהול התובענה בבית דין לעבודה, נזקי גוף ונפש, עוגמת נפש, פגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו, דמי הסתגלות וכן הפרשי הצמדה וריבית בגין אלה.

שלילת הזכות מהנישום לתבוע את החברה בנזיקין

החברה שילמה את התשלומים כולם לנישום ודיווחה על מלא הסכום כשכר עבודה, בעוד הנישום מצידו הגיש דו"חות ובהן דיווח על חלק מהתמורה, בין השאר על זו המיוחסת לעוגמת נפש, כהכנסה פטורה ממס. בתמורה לתשלום האמור, נשללה מהנישום הזכות לתבוע בנזיקין את החברה ולמעשה נסתם הגולל על מכלול טענותיו.

ביהמ"ש קבע: התקבול אינו חייב במס

בית המשפט קבע, כי ראשי הנזק הכלולים בהסכם הפשרה רחבים מאלו שבכתב התביעה ואין להקיש מלשון כתב התביעה לגבי טיב התשלום בקשר עם נזקי הנישום. על כך הוסיף, כי אין המדובר בפיצוי בגין מניעת רווחים או כטובת הנאה שביחסי עובד ומעביד בלשון סעיף 2(2) לפקודה. ומכאן המסקנה, כי תקבול זה בהגדרה הוא ללא מקור, ולכן מכיוון שאינו חלק מבסיס המס, כלל אינו חייב במס.

יחד עם זאת, ניתן לציין כי אף אם התקבול היה מסווג כהכנסה, מה שאינו תואם את הוראות הפקודה ואת תכלית החקיקה, הרי שגם אז היה חל על אותו תקבול סעיף 9(7) לפקודה, הפוטר כל סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה, וזאת לרבות חבלה נפשית.

הטעמים לאי חיוב התקבול במס

הטענה לחיוב תקבול כאמור נשללת מכל וכל וזאת גם מן הטעם שאין לראות את התשלום שקיבל העובד כויתור על "נכס" ועל כן אין לחייבו כאילו "ויתר" מכוח הוראת סעיף 88 לפקודה. וגם אם נאמר שב"נכס" עסקינן, אזי יהא הוא נכס בשימוש אישי ולכן ממועט הוא מהגדרת נכס, ולפיכך אין חיוב במס רווח הון בעת מכירתו.

וכמובן, הפרשי ההצמדה והריבית הנלווים לפיצוי, צריכים שיהיו פטורים אם סכום הקרן פטור, שהרי הם "נצבעים" בצבע הקרן, בבחינת "הטפל הולך אחרי העיקר". כך, הואיל והקרן אינה חבה במס או פטורה ממס, כמתואר לעיל, גם הפרשי ההצמדה והריבית הנלווים לה, יהיו פטורים או שלא יחוייבו.

פקיד השומה לא פצל בין ראשי הנזק

אם כך, בפן המהותי, מכל בחינה שהיא, אין לחייב במס תקבול המשתלם כפיצוי בגין עוגמת נפש, ואולם במקרה דנן, כעולה מתוך הדיון בבית המשפט, הבסיס לשלילת הפטור על-ידי פקיד השומה לא היה בשאלה האם פיצוי כאמור פטור או חייב, שכן לדעתי אין ספק בכך כי הוא אינו חייב, אלא באי יכולתו של פקיד השומה לפצל בין ראשי הנזק עליהם קמה התביעה, ובמיוחד מורכבים עוד יותר דברים אלה כאשר התגבשו כאחד לתוך הסכם פשרה.

פקיד השומה סבר איפוא, כי כתב התביעה מעיד על כך שהפיצוי ששולם לנישום, אינו אלא פיצוי אחד כולל הנובע מיחסי עובד מעביד שבינו לבין החברה, וזאת בפרט על רקע ביצוע התשלום במסגרת הסדר שנעשה בתיק התובענה בבית הדין לעבודה. זאת ועוד, גובה הפיצוי הגבוה ואי גיבויו בחוות דעת ובתחשיבים מעידים מבחינתו שאין מדובר בתשלום עבור עגמת נפש, דבר שבהכרח אינו נכון, שהרי לפחות חלק מהתשלום היה כזה כיוון שכך הגדירו אותו בהסכם הפשרה.

בית המשפט פסק, כי הסדר הפשרה סתם את הגולל על מכלול הטענות שהיו לנישום כלפי החברה ובכלל זה טענות בקשר עם פגיעה בשמו הטוב ועגמת נפש מרובה. יחד עם זאת, הוא היה תמים דעים עם פקיד השומה כי הסכום הוא גבוה מדי בשביל לראותו בכללותו כפיצוי נזיקי לא ממוני. מהסדר הפשרה עולה שהוא כולל הן פיצוי כללי בגין עגמת נפש ושאר הנזקים להם טען הנישום והן תשלום דמי הסתגלות. מטבע הדברים, כדרכם של הסדרי פשרה, הרי הסכום מבטא רק חלק מהסכום שתבע כדמי הסתגלות בשל פיטוריו.

בהקשר זה, תחם בית המשפט מכוח הסמכות הנתונה בידו את חלק הפיצויים השייך לעוגמת הנפש וקבע כי אין לחייבו במס. או אז, הפרשי ההצמדה והריבית ייוחסו באופן יחסי בהתאם.

פסק הדין שאוזכר במאמר:

עמ"ה 1146/03, דוידוביץ אברהם ואסתר נ' פ"ש נתניה

* המחבר הינו מנהל המחלקה המקצועית ברשות המיסים לשעבר, וכיום שותף במשרד עורכי הדין פורת, שגיב, שלומי.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.