אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> פומביות הדיין כפומביות הדיון - שקיפות מול עמימות בהתנהלות בתי המשפט

פומביות הדיין כפומביות הדיון - שקיפות מול עמימות בהתנהלות בתי המשפט

מאת: זאב ולנר, עו"ד | תאריך פרסום : 25/03/2004 12:00:00 | גרסת הדפסה

פומביות הדיון חובקת בתוכה באופן אינטגרלי גם את כלל פומביות הדיין, כשם שאקטיביזם שיפוטי בכל דרגה לא יכול להתבצע ללא שקיפות אקטיבית ורציפה של בית המשפט עצמו.

שקיפות התנהלותם של בתי המשפט הינה איפוא אבן יסוד בהמשכם התקין.  לא יעלה על הדעת כי מחד גיסא, תידרש שקיפות מירבית מהמתדיינים, ואילו דרך היווצרות פסק הדין, האדם והאישיות העומדים מאחוריו יישארו בגדר סוד ותעלומה. 

בעקבות מרד הועדה למינוי שופטים כנגד שופטי העליון, ומנגד החרמת השופטים את פעילויות לשכת עורכי הדין  בשל  המשוב, לא נופתע אם חילוקי הדעות ידרדרו לביטויים חריפים וקיצוניים יותר.  אין אלא להצר על כי בתי המשפט הישראליים המדורגים בעולם כמתקדמים ונקיים מבעיות חריגות - ואף בציבור הישראלי הנוטה לשחיטת פרות קדושות זוכים לאמון - עלולים לאבד קרדיט יקר כתוצאה מויכוח ההולך ומתרחב לשלב של סכסוך ממשי.

ועל מה המהומה ומדוע יושבים על המדוכה. המשוב, פרי יצירת לשכת עורכי הדין, נולד בוואקום של חוסר מנגנון בקורת על התנהלות השופטים וההליך השיפוטי, להבדיל מהביקורת על התוצאה השיפוטית, קרי ערעור על פסק הדין.  ככזה, המשוב  שהינו שאלון דיסקרטי לכל עורכי הדין, אינו המכשיר האידיאלי והמדויק ביותר ובוודאי שיש מקום לשדרג את הטכניקה ליצור מכניקה עדינה ובטוחה יותר ולהבטיח סיקור אמיתי של המצביעים.

אולם, גם אם יש לבתי המשפט והנהלתם תהיות על מטרתם של גופים פוליטיים או אינטרסנטיים שונים בכנסת להחליש את מעמד בית המשפט העליון (ראה ההתארגנות הפוליטית בכנסת להקמת בית המשפט לחוקה),  הרי אין להבין את "מלחמת העולמות" שפרצה בענין המשוב, כאשר איש אינו מטיל ספק בטוהר כוונותיו של יזם המשוב, ראש לשכת עורכי הדין, ד"ר שלמה כהן.

מאז נבחר לתפקידו שמר ד"ר כהן על ערוץ תקשורת פתוח, טוב וחיובי עם המערכת השופטת והיושבים בקודקודה, ועמד בשער כנגד כל מנסים לערער את מעמד בתי המשפט והמתנגדים לפסיקה ליברלית ואמיצה שמאפיינת את השפיטה בעידן האחרון.

לא נכון לתת ביד אלה הטוענים כנגד הפסיקה הליברלית נשק לגיטימי ועל כן אל לו לבית המשפט לשמור על האינטרסים שלו במחיר עמימות ההליך השיפוטי ולפי אותם מודלים המאפיינים את הגופים המתדיינים בפניו.

על המתדיינים משליט בית המשפט משטר המעלה על נס את עקרון השקיפות, הפרסום וזכות הציבור לדעת, כערכים עליונים.  זכותו של המתדיין כי משטר זה יחול גם על הגוף השופט אותו, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים".  הרי כך אומר בית המשפט העליון בפרשת העיתון מעריב נגד  מוזס  (רע"א ‎3007/02):

"בטיעונים לפנינו הצביעו באי-כוח בעלי הדין על עקרונות היסוד המושכים לצדדים, בהדגישם כל אחד מהם את העיקרון המושך לצדו הוא: מעבר מזה עקרון פומביות הדיון בבתי המשפט, ומעבר מזה עקרון הגנת הפרטיות וצנעת הפרט. למותר לומר כי המדינה עומדת על עקרון פומביות הדיון כעיקרון המכריע את הכף ... ואמנם, הוראות החוק שלעניין קבעו כבר את תחנת הפתיחה ואת מניין השיקולים שלעניין, ובלא שנמעט בשיקול-דעתו של בית המשפט, הנה אותו שיקול-דעת אמור וחייב להלך בדרך שנסללה. על מיתווה הדרך נעמוד עתה. עקרון פומביות הדיון המשפטי הוא עקרון יסוד חוקתי בדין ישראל ... בית-משפט יישב וידון בפומבי, וכדבר חוק היסוד לא יהיה יוצא לכלל אלא אם נקבע אחרת בחוק או אם הורה בית-משפט אחרת לפי חוק. ... ואולם זאת נזכור, שאת היוצאים לכלל הפומביות יש לפרש על דרך הצמצום ..."

כל זאת מצא לנכון בית המשפט העליון לפסוק במסגרת בקשה לפרסם חלקים מתיק משפחה המתנהל בבית משפט לענייני משפחה בין בני זוג. שופטת בית העליון דליה דורנר החליטה להתערב בהחלטת השופט המנהל את התיק בבית המשפט לעניני משפחה, והורתה לפרש את סעיף  ‎68(ה) לחוק בתי המשפט באופן ליברלי ומכסימליסטי, ולהתיר פרסום הפרשה בניגוד לדעת בית המשפט למשפחה שהורה לנהל הדיון בדלתיים סגורות וללא פרסום.

פומביות הדיון חובקת בתוכה באופן אינטגרלי גם את כלל פומביות הדיין, כשם שאקטיביזם שיפוטי בכל דרגה לא יכול להתבצע ללא שקיפות אקטיבית ורציפה של בית המשפט עצמו.

ככול שבית המשפט מוצא לנכון להרחיב את שיפוטו מעבר לנושאים נקודתיים ועוסק במהויות חברתיות, לאומיות, מוסריות ודתיות, כך גובר הצורך בשקיפות השופט, התנהגותו, עברו, דרך חייו , ואפילו דעותיו. לא יעלה על הדעת כי מחד גיסא, תידרש שקיפות מרבית מהמתדיינים, ואילו דרך היווצרות פסק הדין, האדם והאישיות העומדים מאחורי הפסק חותך הגורלות יישארו בגדר סוד ותעלומה. זכותו של הציבור לדעת מי הוא האדם השופט אותו ומי הוא המחייב אותו לעמוד בסטנדרט כזה או אחר.

קיים כיום חסר וחלל ריק באפשרויות בדיקת השופט והתנהלותו. אין זה סוד שפסיקת בית המשפט העליון חישקה וגידרה את חוסר האפשרות לפסילת שופט היושב בדין על בסיס סעיף 77א לחוק בית המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, בקבעה כי לצורך הליך פסילה אין די בהתבטאויות השופט ובהתנהגותו אלא יש צורך בהמצאת הוכחות כבדות משקל למשוא פנים מצד השופט הדן בתיק.  ברי כי אין זה ריאלי לחשוף ראיות מסוג זה במהלך הדיון עצמו או בתחילתו  וספק אם הן באמת קיימות.  יפים לעניין זה דבריו של נשיא בית המשפט העליון, אהרון ברק  בע"פ 03/ 1971:

"לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח לפני, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות. באופן עקרוני, "על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון איך עלולה הביקורת לשמה, בנקודה הספיציפית שלגביה היא מושמעת להתפרש בעיני הנוגע בדבר" (ע"פ 732/86 חליווה נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (1) 412, 415). יחד עם זאת, אין מניעה כי שופט, במהלך ניהול המשפט, יעיר הערות ביקורתיות על התנהלות בעל דין או בא כוחו (ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 637, 641). על כן, אין באמירה ביקורתית לכשעצמה, ואפילו אמירה חריפה, כדי לפסול את השופט הדן בתיק (ע"פ 619/82 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 52). בנוסף, אין במתח בין הסניגור לבית המשפט, הנוצר על רקע התנגשויות שונות, לכשעצמו, כדי לבסס עילת פסלות (שם). הכל תלוי בנסיבות העניין".

חוסר האפשרות האובייקטיבי לפסול את השופט מחד גיסא, כשהוא משולב בחוסר אפשרות לבקר אותו בפומבי מאידך גיסא, לא יטיבו עם המערכת השופטת אלא יביאו לניכור קשה.

רחוקים אנו מרחק רב משיטת בחירת חלק מהשופטים בארצות הברית הנבחרים על ידי הציבור בבחירות רגילות ואשר נחשפים לציבור בשקיפות רציפה.  אמנם, על שיטה זו היוצרת תלות בבוחר קיימת בקורת, ואולם בשיטה הישראלית קיימת מגמה הפוכה בתכלית של עמימות וחוסר שקיפות של השופט לציבור עליו הוא מופקד.  הגישה הטוענת כי שופט מתמנה ולא נבחר הציבור ועל כן אין הוא חייב בשקיפות כפוליטיקאי , לוקה בכשל לוגי מאחר והיא בנויה על השיטה למינוי השופטים שעליה חולקים לא מעטים ושבעבר הלא רחוק היתה מלווה בתהליך לא גלוי שהציבור ידע עליו מעט מאד.

אולם ההתנגדות החזקה המופעלת בעניין זה אינה שווה את הארוזיה הצפויה במעמד בתי המשפט בישראל.  הרי בסופו של יום ישאל הציבור את השאלות המתחייבות ממצבור הנקודות עליו נלחמת המערכת השופטת. מחד גיסא אנו נלחמים על בית משפט חזק ועצמאי המשליט זכויות יסוד בפרשנות החקיקה ואף משנה אותה, ומאידך גיסא אנו מסתירים מהציבור את השופטים ודרך התנהלותם. 

לשיאם מגיעים הדברים כאשר גם מוסד האומבודסמן, המופקד על תלונות נגד השופטים, אינו משחרר פרטים לפרסום על תלונות כנגד שופטים נילונים ואף אינו מסכים להעביר מידע על החלטותיו העקרוניות, ללא שם הנילון, תופעה שאינה עומדת בקנה המידה העקרוני המונחל על ידי בית המשפט העליון.

יש מקום לתקווה שיוזמת לשכת עורכי הדין מחד גיסא, והסתייגות בתי המשפט מאידך גיסא, ילבשו אופי עניני וקונסטרוקטיבי יותר והצדדים ינסו בכוחות משותפים ליצור מערכת שקופה, אשר יודעת גם לספוג בקורת, כמו לקבל את הקרדיט.


* עו"ד זאב ולנר הוא העורך הראשי של אתר המשפט הישראלי "פסקדין" www.PsakDin.co.il. עו"ד ולנר עומד בראש משרד זאב ולנר ושות' עורכי דין.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ