פגע בהולכת רגל במעבר חצייה – וזוכה מאשמה

הנאשם סיפר שלא ראה את הולכת הרגל והמדינה טענה שבכך מתבטאת הרשלנות שלו. השופטת הבהירה שבלי שחזור של בוחן תנועה אי אפשר לקבוע נחרצות שהנהג אשם

שופטת בית משפט לתעבורה באשדוד, סגנית הנשיאה נועה חקלאי, זיכתה לאחרונה מחמת הספק נהג שפגע בהולכת רגל שחצתה במעבר חצייה וגרם לפציעתה. הנאשם הודה בגרימת החבלה אך טען להגנתו כי הבחין בהולכת הרגל רק כשרכבו היה כבר על מעבר החצייה. הוא אומנם לא הסביר מה מנע ממנו לראות אותה קודם לכן, אלא שגם המדינה לא הציגה נתונים שמוכיחים כי הוא יכול היה למנוע את התאונה.

בכתב האישום נטען כי באוגוסט אשתקד נהג הנאשם ברכבו באשקלון, ברשלנות, לא איפשר להולכת רגל לחצות את הכביש בבטחה במעבר חצייה, פגע בה וגרם לה חבלה שהצריכה טיפול רפואי. לנאשם יוחסה עבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה וגרימת תאונת דרכים.

המדינה הגישה דוחות של בוחן תנועה (ללא תמונות או סרטונים), שקבע כי ניתן להבחין בהולך רגל שעומד על שפת המדרכה לפני מעבר החציה, כשהרכב במרחק של 28.2 מטר מהמקום.

נטען, כי שדה הראייה של הנאשם היה פתוח והיה עליו לראות את הולכת הרגל ולמנוע את התאונה, והוא לא הסביר מדוע לא הבחין בה.

בוחן התנועה הסביר כי לא ביצע שחזור של התאונה מאחר שהיא אירעה בשלב התגובה של הנהג. לשיטתו, אין משמעות לשחזור כי בכל מהירות כשהנהג אינו מגיב טרם הפגיעה, תתרחש תאונה.

הנאשם הודה בתוצאות התאונה אך כפר באחריותו לגרימתה. לדבריו, אין בחומר החקירה נתונים על מהירות נסיעתו או כיצד נמדד שדה הראייה. לטענתו, בהיעדר שחזור של התאונה חסרים פרטים שמראים כי התרשל או שנהג סביר היה מצליח למנוע את התאונה.

היה צורך בשיחזור

השופטת חקלאי זיכתה את הנאשם מחמת הספק. היא ציינה שגם אם ניתן היה להבחין בהולכת הרגל ממרחק של 28.2 מטר, המאשימה בכלל לא הוכיחה שהולכת הרגל כבר עמדה על שפת המדרכה כשרכבו של הנאשם היה במרחק הזה.

עוד היא הבהירה כי גרסת הנאשם לא פוטרת את בוחן התנועה מעריכת שחזור. "מטרת השחזור אינה לבחון אם ניתן למנוע התאונה כאשר נהג אינו מגיב טרם הפגיעה, אלא לבחון אם ניתן למנוע את התאונה כאשר נהג כן מגיב במועד", כתבה.

היא הוסיפה כי היה על הבוחן לבדוק את גרסת הנאשם לפיה הבחין בהולכת הרגל כשהיה כבר על מעבר החציה, לערוך ניסוי בלימה ולחלץ מהנתונים את מהירות נסיעתו, כשעל פניו עולה מגרסת הנאשם שמדובר היה במהירות איטית מאוד.

בנוסף, קבעה השופטת, הבוחן צריך היה לבדוק האם הנאשם איחר בתגובתו ומהו משך האיחור, ולבחון מה מהירות הנסיעה המירבית שבה ניתן היה למנוע את התאונה. 

לבסוף היא קבעה כי מן הנתונים שהובאו בפניה לא ניתן לקבוע שהנאשם התרשל. כך למשל, אין אינדיקציה שהוא נסע במהירות בלתי סבירה או לא האט לפני מעבר החצייה. הגם שעולה הרושם כי הנאשם איחר להבחין בהולכת הרגל, משלא בוצע שחזור אין מספיק נתונים המאפשרים לקבוע זאת באופן נחרץ.

מעבר לכך, הסבירה השופטת, אפילו אם היה מוכח שהנאשם התרשל, עדיין היה על המאשימה להוכיח כי אלמלא הרשלנות ניתן היה למנוע את התאונה. אלא שכאמור, הבוחן לא הציג כל נתון בעניין.

• ב"כ המאשימה: עו"ד נצר
• ב"כ הנאשם: עו"ד כפיר דור

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין