אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> מגזין >> תחום >> סמכות בית הדין לחוזים אחידים ליתן סעדים זמניים

סמכות בית הדין לחוזים אחידים ליתן סעדים זמניים

מאת: ערן טאוסיג, עו"ד | תאריך פרסום : 01/03/2006 12:00:00 | גרסת הדפסה

לאחרונה ניתנה החלטה תקדימית ע"י בית הדין לחוזים אחידים. בקציר האומר נאמר, כי בהלכת איגוד בתי אבות בישראל, נקבע כי אין לבית הדין לחוזים אחידים סמכות ליתן צווים זמניים, בתמיכה לבקשות לביטול תנאים מקפחים, שהוגשו ע"י המבקשת.

במאמר קצר זה נבחן את נימוקיו של בית הדין והאם ההלכה שנקבעה מהווה הלכה ראויה.

עובדות המקרה והנמקות בית הדין

באותו מקרה הוגשו לבית הדין שתי בקשות לביטול תנאים מקפחים בחוזי האחזקה המוצעים ע"י המשיבה לחתימה למעונות זקנים כמשמעם בחוק הפיקוח על המעונות. במסגרת אותה תביעה, ביקשה המבקשת מבית הדין להורות למשיבה להתלות את כל הפעולות הננקטות על ידה מכח התנאים שנטען כי הם תנאים מקפחים, וכן להורות לה שלא להפעיל סנקציות כנגד מעונות המסרבים להתקשר עמה בהסכם ההחזקה המתוקן.

ב"כ המשיבה טען, כי בית הדין מוסמך ליתן את סעד התליית הפעולות, ואולם עליו להקפיד על נתינתו, הקפדה הנובעת מכך שהצו מתבקש בשלב מוקדם של הדיון, בטרם נדונו לגופן הטענות בדבר קיפוח. עוד טען ב"כ המשיבה, כי הסמכויות שהמבקשת חפצה שינתן לגביהם צו מניעה הן סמכויות מנהליות מובהקות אשר הסמכות לביקורת שיפוטית עליהן נתונה לבתי המשפט המנהליים ולא לבית הדין לחוזים אחידים.

ב"כ המשיבה נשען על שלוש החלטות של בית הדין להגבלים עסקיים מהן עולה לטענתו, כי הדרך לתקוף החלטות מנהליות של הממונה על ההגבלים העסקיים היא באמצעות פניה לבית המשפט הגבוה לצדק ולא לבית הדין להגבלים עסקיים[1].

ב"כ המשיבה טען, כי בין בית הדין להגבלים עסקיים לבין בית הדין לחוזים אחידים יש דמיון רב במאפיינים הרלוונטיים, ובפרט בעובדה שהחוק הרלוונטי מסמיך את בית הדין לבחון ענייניים מסוימים בלבד (עניינים מקצועיים). בה"ע 1/95 ביטא כב' השופט עדיאל את הגישה האמורה במילים אלו:

"מקום שהמחוקק ביקש לכפוף החלטות מסוימות של הממונה לביקורתנו הוא קבע זאת במפורש. אין בסמכותנו לקיים פיקוח על פעולותיו של הממונה, ואין לנו סמכות ביקורת על הסכמים שעושה הממונה מחוץ לכותלי בית הדין אלא באותם נושאים בהם כפף המחוקק את החלטותיו לביקורתנו"[2].

לעומתם טענו באי כוח המבקשת בקציר האומר, כי העניין שייך לתחום האזרחי ולא המנהלי, מאחר שההתקשרות בין הצדדים היא מסחרית אזרחית. לדבריהם, אין עוררין כי ההתקשרות זו חלה במישור המשפט הפרטי, והפעלת כוחה של המשיבה כדי לאלץ מעון זה או אחר לחתום על הסכם התקשרות כזה או אחר עמה, היא התנהלות מסחרית החלה באותו המישור.

בית הדין לחוזים אחידים קבע, כי הצדק עם המבקשת: "עסקינן בסמכויות המופעלות בעיקרן במישור הפרטי, מאחר שמדובר בהתקשרויות חוזיות רגילות בעלות היבטים מסחריים שבתחום המשפט הפרטי".

אף על פי כן, קבע בית הדין כי אין לו סמכות להושיט את הסעד המבוקש. כך נקבע, לאור בחינת הסעד העיקרי שיש ביד בית הדין להושיט. נקבע, כי לא יתכן שלמתן הסעד הזמני תהא בידי בית הדין סמכות רחבה יותר מזו שיש לו לגבי הסעד העיקרי[3]. בית הדין קבע, כי בחינת סמכותו בעניין הסעד העיקרי מלמדת כי היא מצומצמת לפסילת סעיפים מקפחים או לשינויים[4], ואין בידיו להורות לצדדים שלא להתקשר בחוזה מקפח כלשהו. החוק אינו מתייחס להוראות כאלה, מכאן שאין בכוחו של בית הדין סמכות להורות כי חוזה אחיד הכולל תנאי מקפח לא יהווה בסיס להתקשרות, או כי גוף זה או אחר יפעל בהתקשרויותיו בדרך זו או אחרת. הואיל ואין לבית הדין סמכות להושיט סעד עיקרי כגון דא, פשיטא שאין לו סמכות להושיט סעד זמני כזה.

עוד קבע בית הדין, כי כאשר מדובר בתנאים מקפחים- אין צורך במתן סעד זמני המבטיח כי אלה לא יכללו, שהרי החלטת בית הדין מביאה לפסילתם או לשינויים, מכח החוק, ללא צורך בצו המופנה לצדדים המונע את כלילתם בהסכם כזה או אחר, או המורה כיצד יתנהגו.

מאחר שסעד מתן ההוראות אינו מצוי בגדר סמכות בית הדין, ותפקידו מצומצם לבחינת שאלת קיום תנאים מקפחים או לאישור חוזה אחיד, נקבע כי הושטת הסעדים הזמניים איננה נמצאת בגדר סמכותו של בית הדין.

האם ההלכה שנקבעה ראויה

בכל הכבוד, אינני סבור כי ההלכה שנקבעה ראויה. למעלה מזאת, אני סבור כי בית הדין היה יכול להגיע ללא קושי למסקנה הפוכה.

אמנם נכון, כי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, איננו מסמיך את בית הדין לחוזים אחידים ליתן צווים זמניים. עם זאת, סמכויות בית הדין אינן נופלות מן הסמכויות המוקנות לכל בית משפט הדן בעניין אזרחי, הקבועות בסעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984:

”כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו אל תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות העניין".

הפסיקה קבעה זה מכבר, כי סמכות טבועה זו כוללת גם סמכות ליתן צווים זמניים[5].

ואמנם טענה זו עמדה בפני בית הדין הנכבד, אשר מביא אותה ולא מבהיר מדוע נדחתה על ידיו.

חיזוק נוסף לעמדה כי יש לבית הדין סמכות ליתן צווים זמניים כאמור, נובע מן האמור בהצעת חוק דיני ממונות ("קודיפיקציה"), אשר הרחיבה את סמכותו של בית הדין לחוזים אחידים ליתן סעדים. בסעיף 429 להצעת החוק קובע כדלקמן:

"(א) מצא בית הדין שתנאי הוא מקפח, יבטל את התנאי או ישנה אותו כדי לבטל את הקיפוח.

(ב) ביטל בית הדין תנאי או שינה אותו, רשאי הוא, ליתן כל צו להבטחת קיום החלטתו כאמור; לענין ביצוע הצווים ובזיון בית משפט דין צו בית הדין כדין צו בית משפט מחוזי בענין אזרחי."

ההוראה בסעיף קטן 429(ב) היא הוראה חדשה, אשר איננה מופיעה בחוק הקיים, ושמטרתה לאפשר לבית הדין לאכוף את ביצוע החלטותיו באמצעות צווים. ההוראה המוצעת תאפשר גם הפעלת סנקציות על פי פקודת ביזיון בית המשפט כלפי ספק אם זה מתעלם מהחלטות בית הדין[6].

אין חולק כי הצעת חוק דיני ממונות איננה מחייבת את בתי הדין כל עוד לא אושרה ע"י הכנסת. עם זאת, לאור חשיבות ההצעה ניתן, לדעתי, להשתמש בה לצרכי פרשנות החוק הקיים[7]. בוודאי שניתן להשתמש בחוק המוצע לצורך הבהרת הדין הרצוי.

גם שיקולי יעילות וחסכון במשאבים מצדיקים, לדידי, את שינוי ההלכה. אם תשתרש ההלכה שנקבעה בפרשת איגוד בתי אבות בישראל, יאלצו בעלי דין לפנות במקביל לפניה לבית הדין לחוזים אחידים גם לבית המשפט לשם מניעת שינוי המצב לרעה. באותו מקרה, כאמור, נתבקש בית הדין להורות למשיבה שלא להפעיל סנקציות כנגד מעונות המסרבים להתקשר עמה בהסכם ההחזקה המתוקן. ברור בנסיבות העניין, כי אם בית הדין יסרב ליתן את הסעד המבוקש, תיאלץ המבקשת לפנות לבית המשפט, דבר שיגרור כפל התדיינות, על כל המשתמע מכך.

סוף דבר

במאמר קצר זה דנו בהחלטה תקדימית לפיה אין לבית הדין לחוזים אחידים סמכות ליתן צווים זמניים. ראינו מה היו נימוקיו של בית הדין לחוזים אחידים וראינו כי ניתן, מבחינה משפטית, להגיע למסקנה הפוכה. כן ראינו, כי מהותית המסקנה אליה הגיע בית הדין לחוזים אחידים איננה ראויה.

לפסקי הדין שאוזכרו במאמר:


* הכותב הינו עו"ד במשרד עורכי דין מ. טאוסיג (http://www.taussig-law.co.il/), מוסמך למשפטים, מרצה בקורס דיני חוזים בפקולטה לכלכלה וניהול, עוזר הוראה לסדר דין אזרחי בפקולטות, חבר בועדת חקיקה סדר דין וראיות (אזרחי) של לשכת עורכי הדין ועורך תחום דיני חוזים ותחום סדר דין אזרחי וראיות באתר Psakdin.

** כל המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.


[1] ה"ע (י-ם) 1/95 הממונה על הגבלים עסקיים נ' נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ, דינים מחוזי, כרך לב(6) 665; ה"ע (י-ם) 607/05 כנפיים אחזקות ארקיע בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים, דינים מחוזי, כרך לה(2) 906; בש"א (י-ם) 113/05 שטראוס עלית נ' הממונה על הגבלים עסקיים, דינים מחוזי, כרך לה(4) 673.

[2] שם, פסקה 10 לפסק הדין.

[3] הכלל הוא כי הצו הזמני ניתן כדי להבטיח את קבלת הסעד העיקרי שיושט לאחריו. השווה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית) בעמ' 545; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) מעמ' 483.

[5] ר' למשל בע"א 145/58 קלקודה נ' אשד בעמ', פ"ד יג 260.

[6] ר' בדברי ההסבר להצעת חוק דיני ממונות.

[7] בית המשפט העליון פעל באופן דומה בדין וחשבון ועדת אור לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים, ירושלים, אב התשנ''ז - אוגוסט 1997.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

חוקים קשורים

שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 


תגובות

הוסף תגובה
אין תגובות
שירותים משפטיים





חיפוש עורך דין לפי עיר :
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות
ערים נוספות











כתבות נוספות
שחיקת עיקרון אי קבילות חומרי ביקורת פנים בבית משפט
השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין, מתוך: אתר הרשות השופטת

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ